אני שונאת את העובדה שמיום ליום אני מתקרבת לזה שאני יותר קשורה,

יותר נקשרת אל אותם חוטים שאיתם אתה יכול לעשות בי מה שאתה רוצה.

בובה על חוטים,

הדבר שאני הכי פוחדת ממנו.

אוף. לא לא לא לא לא לא

אסור. פשוט אסור.

איך זה שפתאום אני חוזרת אל כל מיני סיטואציות מן העבר,

סרטים ישנים  שחוזרים אליי כמו פעם,

לא לתת להם לראות, לא לתת לו להרגיש, לא להיות תלויה,לא לבלבל.

ושוב,

דמעות, כמו תמיד.