אני מרגישה ש מה שקרה אז חוזר,

חוזר כמו שלא ציפיתי.

כמו שאף אחת מאיתנו לא ציפתה

תחזיקי מעמד. תחזיקי מעמד.

והנפילה הגדולה עוד הולכת להגיע

בנתיים אני אוספת כמה דברים, שומרת קרוב, כדי שבאותה שעה אני לא ארגיש כמו אז

חסרת כל.

והטעויות הולכות וגדלות להן, בחצר האחורית.

בחצר האחורית שלי ושלך.

ולפעמים זה בא בטיפות קטנות, כמו גשם ראשון

אבל אז, המבול בא בלי להודיע וכל אחת מאיתנו נשארת חסרת הגנה.

יש דברים שאף פעם לא תביני גם אם אני אסביר אותם כל כך הרבה פעמים

לא כי את לא רוצה, כי את לא יכולה.

תמיד זה היה ככה ותמיד זה ישאר.

ובנתיים אני שותקת. אני שומרת הכל בתוכי

ומשתדלת לא להוציא את זה יותר מידי.