אביב עכשיו נשמע באוזניים שלי, מדקלם לי שורות יפיפיות

וזה כל כך נפלא. זה הרבה יותר מנפלא. אתה והוא ביחד זה שיגעון.

אם רק היית שר עליי שירים, אם היית מספר לי סיפורים אל תוך הלילה הכל היה נראה אחרת.

אם ורק.

אתה בכלל יודע שזאת אני? קוראת לך מהחלום שתבוא כמה שיותר מהר.

לילות קרים ובודדים ללא מוצא, ללא חיים.

אני שמה מוזיקה על חלש חלש, אבל צועקת בפנים את המילים כמו שרק אני יודעת.

מדמיינת את עצמי מחזיקה לך את היד, כדי שלא תברח לי. לא הפעם.

אני מחכה שאולי תתקשר, אולי הפעם. תגיד לי כמה אתה אוהב אותי ולא יכול בלעדיי

תגיד לי שאתה מחכה לי למטה, רק בשביל לקבל חיבוק. ואז אני ירוץ אלייך, בלי נעלי בית מרוב אושר אחבק אותך ואנשק אותך כמו שרק אני יודעת.

ואז תגיד לי שאתה לא רוצה שאבא שלי יראה אותנו, וניסע ככה, בלי לתכנן אל הים. במשך הזמן אני נהיית ספונטנית בגללך.

ניסע במכונית של אמא שלך, זאת, האפורה. מההתחלה אהבתי את המכונית של אמא שלך.

כל הדרך אתה תחזיק לי את היד ותלחש לי באוזן כמה אתה אוהב אותי ומאושר שאנחנו כאן, ביחד.

מאוחר יותר אנחנו נגיע, והחוף יהיה ריק מאדם. רק אני ואתה.

תגלגל אותי בחולות, תשפריץ עליי מים ותגיד לי כמה אני יפה ככה. ואני רק אצחק  ואני רק יהיה מאושרת.

כי כשאתה שם, כבר שום דבר אחר לא משנה.

אתה תדליק לי סיגריה, ואנחנו נעשן בצרורות כאילו זה היום האחרון שלנו.

נשתה וודקה כאילו זה מים ונשכח מזה שאנחנו חולקים את העולם הזה עם עוד המון אנשים.

אנחנו נחזיק ידיים ונצעק יחד, אל השמיים, אל הירח והכוכבים. נשיר להם שירים של אביב ונבכה.

הדמעות שלי ושלך יתערבבו להן יחד ויהפכו לדמעות של שמחה.

אתה תדקלם לי מילים, כמו שאני אוהבת. ואני אגיד לך שאני מפחדת

שאני פשוט מפחדת להתעורר, שאני לא רוצה שזה יסתיים ככה, שיש לי עוד כל כך הרבה מה להגיד לך.

אתה לא יכול ללכת לי ככה, לא הפעם.

אתה תתחיל להרגיע אותי ותגיד לי שזה בסדר "אני כאן איתך" ואני אסמך עלייך, כי זה פשוט אתה.

אני אקרב אותך אליי ואלחש לך באוזן את השם שלך, בשקט, ותגיד לי כמה שאתה אוהב את זה.

אחר כך תיקח אותי אלייך, קרוב קרוב ותגיד לי שאני לא אפחד, שהכל בסדר שבקרוב זה יקרה.

"תעצמי עיניים, אני כאן איתך" ואני יעשה את זה, כי זה אתה.

אבל שיקרת לי, וברחת.

פקחתי את העיניים והדבר היחיד שראיתי היה את הדיסק של אביב חוזר על עצמו מליון פעמיים, האיפור נמרח ובחוץ עדיין חשוך ושחור. תמיד אתה הולך לי ולא חוזר. תמיד אתה נעלם לי כשקר וחשוך בחוץ ואני נאבדת שם בין כל האנשים. לא לימדת אותי מזה הלבד הזה, ואתה ידעת. אתה פשוט ידעת שאני פוחדת.

"זה מתפשט כמו מגיפה
הלב נותר חשוף כמו תא זכוכית שקוף
זה בא כמו גל בלב הים
מערבולות תשוקה איבדנו אחיזה
נשארנו אחוזי קנאה

ואין סכין יותר חדה מגעגוע
תחושה שקרית של רגיעה
אך מכיוון ליבי יש סערה שמתקרבת"

[הכי מצחיק זה שאתה אפילו לא יודע מה קורה כאן

ועוד יותר, אתה אפילו לא תנחש.]