לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


ואולי במקרה יגמרו החיפושים

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2006

כשהיינו זוהרים


 

 

A broken heart is not what I wanted from this,

But I guess I've learned from It.

But aren't you supposed to learn from your mistakes?

I don't consider this a mistake,

I just wish the story didn't end this way,

Cause I'm still in love with the person who helped me write it.

 

המילים שלך מחבקות אותי, כל פיסה בגופי שמורה על ידן. רק תשאיר לי אוויר, רק קצת. בבקשה.

יש לי כמה שעות פנויות ביום הכל כך עמוס הזה, אז אני צריכה להמשיך לכתוב. אני מפחדת לשכוח.

מדף הספרים שבחדר שלי עומד לקרוס, עומד להתפורר כמעט כמוני. כמעט.

דף אחר דף נתלש ממני, קורע אותי לחתיכות קטנות. קטנטנות.

הסיפורים שכתבתי עלייך שמורים אצלי קרוב ללב. המדף סופג את כל המילים שרציתי שאתה תספוג אבל קשה להגיע עד אלייך. תמיד כשאני מנסה לדבר אלייך הכל יוצא כל כך הפוך.

הפרחים ששלחת אליי עדיין שמורים אצלי, מפוזרים בדירה הקרירה. על הקיר בחדר השינה הסגלגל יש עדיין את התמונה שלנו, מחייכת אליי. היא שם, כי מתישהו אתה תחזור. אני בטוחה.

תמיד רציתי אהבה נכזבת אבל אחת כזאת שישארו ממנה זכרונות טובים.

אבל שלנו זה אחרת, כי הבטחת.

הספרים על המדף ממשיכים להיערם להם, אני מדפדפת בנו כדי לא לשכוח את הימים שבהם המילים נראו קצת אחרת.

אני מקבלת צמרמורת בכל שנייה שהתמונה שלך עולה לי בראש, החיוך הטהור שלך שתמיד מאיר לי דברים בזמן שהכל נראה חשוך וחסר תקווה.

אל תיתן לי לחשוב שהכל שונה, שזה סוף של עוד סיפור, שמעכשיו אני צריכה לדקלם לך מילים על כמה שזה לא היה צריך להיות ככה, עד כמה שזה היה צריך להיות טוב יותר.

תיתן לי מנוח, לעזאזל איתך.

אני צריכה אוויר, אני צריכה מילים שיחזיקו אותי – אתה היחיד שידע לתת לי את המילים כדי שאני אוכל לנשום. אתה היחיד שהצליח לשזור לי פרחים של מילים מידי בוקר ולילה ולדאוג שלא ינבלו לעולם.

אז עם הסתיו חזרתי

ועל צווארך הנחתי

שרשרת הבטחות אמיתיות

זוכר שהיינו זוהרים, שהצלחנו להאיר האחד את השני? אני שכחתי וקשה לי לזכור.

והלילה שוב מגיע ומתחיל לכסות את הכל. המילים שלך מתחילות להתאדות להן באוויר העולם ולהעלם להן אט אט. מישהו עכשיו יתכסה בהן במקומי.

אני מתפתלת מכאב ומנסה לעצור את התהליך הכואב והבלתי נמנע, אבל כנראה שהכוח אבד יחד איתך. את הסיפורים אלייך אני אמשיך לכתוב, בתקווה שתחזור. בתקווה שיום אחד אני אשכח.

אבל בשביל המילים שלך אני מוכנה לחכות עד אינסוף.

And I still have these memories,

But will never see what we could have been.

 

 

 

גם כשאני מנסה קצת לברוח, אני נכשלת.

 

[הציטוטים מתוך: אביב גפן – עונות ו-Across Five Aprils - A Year From Now]

נכתב על ידי , 10/5/2006 23:50   בקטגוריות אוויר.  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של [ME] ב-13/5/2006 18:30



הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל[ME] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על [ME] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)