ברגעים שאני הכי צריכה לכתוב

ברגעים שאני צריכה להוציא את המילים

ברגעים שהכל קורה בלי שאני יתאמץ בכלל

כי דברים מתחילים להסתדר,

כי דברים מתחילים להיות ברורים יותר

כי אולי זה ככה אחרי כל כך הרבה זמן

אני פשוט לא מצליחה לעשות את זה.

או שפשוט אני מקשקשת כמה מילים ואח"כ הן מוצאות את עצמן בדרך לפח.

אני מעדיפה לשתוק. לא כי אני רוצה,

כי ככה זה.

[ואני עדיין לא סגורה בקשר לכמה דברים. אולי זה הכל בראש שלי.]