אני נזכרת עכשיו בריח שלך ובא לי לבכות. בא לי לפזר דמעות מלמעלה כלפי מטה, כמו גשם ראשון.

הדמות שלך מתחילה להתחבר לי מול העיניים כמו פאזל ענקי, וזה מפחיד כי באמת ששכחתי איך אתה נראה.

בכל דקה שעוברת עוד חלק נוסף לתמונה הענקית הזאת, בכל דקה שעוברת לי כמו נצח אינסופי.

הריח שלך. אני לא יכולה ככה. אני מנסה לעצור, למחוק אותך אבל אני לא מצליחה. זה מציף אותי, הריח הזה.

אין לו שם, זה הריח שלך שהיה נמצא כמעט בכל דבר שנגעת בו. אפילו אחרי שהחזקנו ידיים.

וזה מציף אותי כמו גל שמתנפץ על שובר הגלים שבים, כמו לילה שעוטף את הירח והכוכבים שמעל.

הריח שלך, בלעדייך, עוטף אותי חזק חזק. והוא לא עוזב אותי. הוא כורך את הזרועות הארוכות שלו מסביבי. זרועות שמהולות בריח הנהדר שלך.

העיניים שלך מתחילות להיות ברורות יותר וביחד איתן אני טובעת אל תוך תהום הנצח ולא נראה לי שתהיה אפשרות להציל אותי.

אני לא רוצה לצאת משם לעולם, רוצה לראות את הכל דרך העיניים שלך שתמיד רואות יותר ממני.

בא לי להסתגר ביחד איתך בתוך חדר קטנטן, ללא טיפת אוויר עם המוזיקה שלנו, זאת שאף אחד לא אוהב,

ופשוט לנשום אותך. לנשום אותך אל תוך הריאות שלי.

משם אף פעם לא תוכל לצאת, אני אחזיק אותך בפנים כל עוד אני יכולה. והפעם אני אחזיק מעמד.

אני אשב בתוך החדר הקטן, אשתה את הריח שלך ואשתכר כמו מטורפת, אכתוב שורות ומילים ללא סוף,

כשיסתיימו הדפים אכתוב על הקירות. כשיסתיימו העטים אכתוב עם הדמעות.

אני יחיה כל רגע פעמים כי אני פשוט לא רוצה לפספס דבר. ולא יהיה אף אחד מעליי שיגיד לי מה לעשות ומתי.

אני אשאר לילות שלמים ערה עד שיתנפחו לי העיניים, עד שיכאב הראש, עד שאני ארצה שקט אמיתי.

אני ימציא חיים חדשים בלעדייך, אני יטוס בשמיים, אני יקטוף כוכבים ויטייל על הירח אני יעשה כמעט כל דבר שפחדת לעשות ביחד איתי. אני אצעק לך באוזן בלי שבכלל תוכל לשמוע אותי ויהיה מאושרת על כל דקה שאני שם בלי שבכלל תבחין בכך. לאט לאט אני אתקע בתוכך בלי אפשרות לצאת, לאט לאט אתה לא תבחין בדברים הבאמת חשובים. אני אחבר מילים עם אותיות שירים עם רגשות עצב עם שמחה מנגינה עם אכזבה

ואצא ממך, לעולם.

[זה רק מילים. רק]