חזרתי מירושלים.
יצאתי בתחושה לא הכי טובה. לא היה בראש שלי לבלות יומיים, באותו המקום עם השכבה שלי אבל איכשהו זה הסתדר.
הכותרת של הסמינר הייתה "יהדות" כמו בשנה שעברה.
אבל הפעם התוכן של הפעילויות הייתה קצת שונה.
לנו באכסניית 'בית וגן' שנמצאת ממש קרוב להר הרצל. קיבלנו את המבנה החדיש יותר, מה שגם להכל להראות קצת אחרת.
היו מלא דיונים על "מה ההבדל בין להיות ישראלי לבין להיות יהודי?"
תמיד אחרי הדיונים האלה רואים מי מאמין יותר, מי הוא אחד שלא מוותר על הדעות שלו, מי אוהב להתווכח, ומי אוהב לשתוק.
קצת שנאתי את העניין שכל דיון שכזה רק רבנו. כל אחד מגונן על הדעות האישיות שלו. כל אחד רואה את החבר שלו בעין קצת שונה.
בערב של יום שני נסענו לכותל המערבי בלילה לסיור ברובע היהודי, ובמערות הכותל.
אף פעם לא יצא לי לראות את ירושלים בלילה וזו באמת הייתה חוויה.
האורות, הקור, השקט הנעים ששורר במקום. למרות הכל, מרגישים שם קצת שונה.
את הסיור הזה אני באמת לא אשכח, הוא היחיד שגם לי איכשהו "כיף" בכל היומיים האלה.
הלילה עבר במלא שטויות. למרות העובדה שהיינו עייפים בטרוף.
למחרת בבוקר קמנו ברבע לשבע אם אני לא טועה.
אחרי ארוחת בוקר התחלנו שוב סבב דיונים שכזה. צעקות, מריבות, ומה לא.
בשעה שלוש בצהריים יצאנו לכיוון הר הרצל לערוך את הטקס לזכר מותו של יצחק רבין.
היה מרגש, היו מלא אנשים. והשמיים נראו כל כך אחרת.
נזכרתי בשנה שעברה שעמדתי באותו המקום, במרחק אפסי מהקבר שלו, ובוכה. לא יכולתי להפסיק לרגע.
שרנו את התקווה כולם יחד וזה היה נהדר.
אחרי הטקס חזרנו הביתה.
כל כך חיכיתי לרגע הזה.
עם הדיסקמן באוזניים, עם ההרים של ירושלים, עם הגשם. ולמצוא את עצמי איכשהו נרדמת לצד החלון.
נשארתי בבית היום כדי להשלים קצת שעות שינה.
שיהיה לכם יום נפלא.