קצת עצוב, אבל הבית מתוך השיר של אביב גפן (אביב גפן-שומקום) כל כך מסביר את המצב המסובך של כל מה שקורה כאן בארץ הזאת

מצד אחד מנצחים מצד שני מפסידים אלפים

ואני לא מסוגלת לחשוב על העובדה שחלק מהם גדולים ממני בשנה, שחלק מהם הם אבות לילדים

ועכשיו המשפחות יושבות בתוך בית שפעם היה שלהם רק שהם לא שם יותר. ומשהו נעקר מפנים, סוג של כאב שקשה להבין.

היום הזה מאז ומתמיד צמרר את כולי, גרם לדמעות שלי לא להפסיק

שבעצם זה יום שמנציח ותמיד ינציח. סוג של מלחמה שאין לה סוף – עבר,הווה ועתיד. לא נגמר. עוד קצת דם, והאדמה כבר בוכה כי כבר אין מקום בתוכה להכיל כלכך הרבה.

זה כלכך אבל כלכך עצוב.

יהי זכרם ברוך של כל אותם נופלים.