זה נראה פשוט שפעם אחרי פעם אני נשארת לבד

מוותרת על ההוא ומפסידה את השני

זה החישובים המיותרים האלה שאני חושבת לעצמי

ואיך לא? בסוף אני נדפקת

כי המחשבה שלי דפוקה

כי אני דפוקה

כי אני כבר לא יודעת עד כמה אני צריכה עכשיו בכלל משהו רציני

ופוחדת מכל מיני סטיגמות מוזרות של זולות

הספקתי לעבור על איזה שלוש.. רציני יותר או פחות

לא משנה. הרגשתי בעננים

שלטתי על מערכת ענקית ואח"כ ברחתי

ושוב, נשארתי לבד

אני רק רוצה לדעת שאני בכלל מסוגלת למשהו כזה

דרגה אחת מעל כל מה שהיה

ככה בשביל עצמי, להיות מודעת.

אתמול הייתה לי שיחה ממש טובה עם אלי וזה כיף לדעת שיש לי מישהו לדבר איתו על כל מה שרק בא לי בלי לחשב מילים רגע לפני שהן יוצאות מהפה. הוא התחיל לספר לי דברים שלא חלמתי עליהם וזה היה כיף לשתף אותו בכל פיפס בחצי שנה האחרונה. אני אוהבת את האכפתיות שלו ואת זה שהוא פשוט יודע מתי הוא צריך לרוץ לספר לי דברים גם אם הוא בוגד בעוד כמה מאחורה. רק לראות ולדעת שלפעמים דברים באמת משתנים. אף פעם לא חשבתי שאני אשב איתו לבד על ספסל בגינה ליד הקניון ואדבר איתו אל תוך הלילה תמיד היו צריכים להיות שם עוד אנשים.. מסתבר עכשיו שאני מסוגלת לקצת יותר. הוא בן אדם מקסים, בזה אני בטוחה.

את א' אני לא מצליחה להוציא מהראש וזה פשוט הורס אותי. כל פעם אני מחזיקה את עצמי לא להתקשר ולבכות לו בטלפון. לא רוצה לצאת תינוקית לא רוצה שהוא ידע שלא הפסקתי לחשוב עליו מאז והוא חלק מזה שפשוט לא הולך לי משהו אחר. נמאס לי מזה... פשוט נמאס לי. הכל התחיל לסבוב סביבו ואני שונאת את זה שהוא מרכז העניינים כרגע בראש שלי. איך זה קרה בכלל אני שואלת את עצמי? זה היה שווה את כל זה? כנראה שאני אף פעם לא אדע.

ועד אז... אולי זה עוד יצליח להשתנות. אולי.

איך תמיד אני מוצאת את עצמי עם אנשים שלא שווים אותי או שפשוט תמיד מאכזבים אותי למרות שאני מנסה לסדר את הדברים ככה שהם יצאו הכי טוב בעולם.

הכי קטע שעד לפני חצי שנה לא ירקתי לכיוון שלו ופתאום עכשיו אני מצטערת על הכל.

טוב, אני משערת שזה סוג של - 'הכל קורה לטובה'

נו כן, אני עוברת לשני.

יום עצמאות היה כיף. כמה חיכיתי לזה, אומנם תמיד הציפיות גדולות מידי ואז מצטערים. אבל עדיין, האווירה, האנשים גמרו להכל להראות קצת אחרת.

אני בשלבים של החלמה ממנו למרות שלא היה כלום. מרגישה כמו צביטה בלב, אבל זה יעבור. אני מאלה שנקשרות כלכך מהר.

חיכיתי לרגע הזה הרגע של אחרי הכל, שמסתכלים אחורה ואומרים מה היה טוב ומה היה פחות מטוב

תמיד אני בוחנת את מה שעשיתי ועד כמה הוא היה טוב או מה אפשר לשנות

אבל אולי הפעם שום דבר לא יכל להשתנות

הדבר היחיד שאני זוכרת הוא שבכיתי המון בכי שלא נתן לי לדבר ולהוציא מילים מהפה

רק התנשמות כבדה של חוסר אוויר

ולתת לו את הזכות להבין אותי באמת

אולי קצת פחות

אבל קרה שם משהו.

הוא הסכים לי לנסוע, הוא הסביר לי כמה דברים

ואפילו הגענו להבנה.

זה אותו האבא, רק קצת יות הבנה מצידו

ועוד כמה דברים שעדיין נמצאים כסודות אצלי מהסיבה הפשוטה שעדיין לא הצלחתי להוציא אותם.

זו הייתה דרך טובה לפתוח את החודש

עוד חודש בישרא והכל משתנה בקצב מהיר

שיהיה לכם חודש נפלא אנשים יקרים.