תמיד אני בטוחה שהפעם זה יהיה שונה ואולי אני יצליח.
אבל להיות בטוחה זה לא הקטע שלי, ובטח שלא להצליח.
כאילו כתוב לי על המצח "יש רשימה ארוכה, אני מאלה שמחכים לעולם בתור"
זה נמשך כמו מסטיק מזויין שעוד שניה נקרע, הוא כל כך קרוב להיקרע אבל עדיין לא. תלויה על החבל הדק בין השמחה לעצב.
המון דברים השתנו מאז והחוויות רק הולכות וגדלות. אבל הפעם לא, זה לא יהרוס לי. אני מבטיחה. (אבל שוב, להיות בטוחה זה קשה).
אכזבה ועוד אכזבה ועוד אכזבה.
הרגלים הם דברים שאח"כ מסתדרים איתם.
אבל זה צובט לי בלב ואני מתה מתה מתה לשלוח איזה אסאמאס בוגדני וכואב ולגרום לו למות מבפנים,
אבל אני לא יעשה את זה. אני יחזיק את עצמי.
כל כך מרגיש לי חופש באוויר וזה נהדר לריאות שלי, הן צריכות את זה.
תכננתי כבר איך אני הולכת לשבת לידו ומתי אני לא יעמוד בהבטחה שהבטחתי בבוקר. (לא כל כך מוקדם).
טוב, הבטחתי אני יקיים.
בנתיים אני ממשיכה הלאה.
אני שמחה עם עצמי, סוף סוף אין לי פיצול מעצבן של לב שרוצה משהו וראש שהורס את הכל. (או שכן? מה יהיה איתי).
שלמות קצת חצויה ולא ברורה, אבל הלילה אני יעבוד על זה.
מצאתי היום באיזו תיקייה שהייתה זרוקה כאן איפה שהוא עם אלפי שירים שכל כך שכחתי מהם.
שירי תקופות כאלה שהיו חסרים בצורה מטורפת, איזה כיף זה!
אז שיהיה לכם סוף שבוע נהדר
וכל הקטע של השביתות יצא כל כך מוצלח וטוב :]
יאללה זזתי,
ביייי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
