את האמת, כבר הרבה זמן רציתי אותו..
אני לא יודעת למה רציתי אותו, הוא לא ממש הטעם שלי, הוא גם לא שיא היופי,
אבל בכל זאת רציתי אותו, אני חושבת!
האדישות שלו הזאת עשתה לי את זה יותר ויותר..
אז מההתחלה:
ידיד שלי (חבר שלו) זרק פה ושם מילה והוא אמר שאני אכנס אליו לאייסיקיו..כמובן..
זה מה שעשיתי!
הוא היה ממש יבש ואדיש אבל השיחה דווקא זרמה
התלהבתי ממנו! הוא הצחיק אותי ואני אוהבת שמצחיקים אותי!
בבית ספר שהוא היה עם כל החברים שלו התביישתי לבוא להגיד לו שלום
אז רק מדי פעם יצא לי להגיד לו ושאמרתי היה לי כל כך כיף, אהבתי את הריח שלו, למרות הסיגריות.
ניתקנו קשר, חזרנו לקשר.. זאת הייתי יותר אני שהייתה בקשר.
אבל לאט לאט, להפתעתי, הוא גם שיתף פעולה.
הוא בכלל לא ביישן! בביצפר כל הזמן ראיתי אותו עם בת אחרת!
אבל כל פעם שאמרתי לו לבוא הוא כאילו פחד לבוא כי תיהיה שתיקה או לא יהיה על מה לדבר,
לפי מה שהבנתי!
הוא המציא תירוצים..
כבר התחלתי להרגיש נואשת, מציקה אבל מרגישה א-ה-ב-ה !!!
ואז הגיע יום שישי (לפני יומיים)
זה היה יום שישי מאוד אבל מאוד משמעותי בשבילי..
לא ידענו, החברות, לא נצא ומה נעשה!
חברה שלי התקשרה שאני אבוא איתה לידיד (שהם ממש ידידים טובים) ואז נלך ביחד לאן שהחברות יילכו.
לא חשבתי בכלל עליו (זה מלמעלה).
היה ממש כיף אצל הידיד הזה.. היה לו בית ריק, היינו מעט!
שתינו, עישנו נרגילה שמענו מוזיקה ורצו צחוקים, והכל היה כרגיל...
עד שחברה שלי הזאת הוציאה משהו מהארנק שלה
ידעתי שזה שם, ידעתי גם מי הביא לה וידעתי שאני חייבת לגעת בזה, רק לנסות.
יש לי גבולות, ואני לא עושה דברים שאני לא רוצה לעשות, אבל הסקרנות פשוט הרגה אותי.
לפי מה שהבנתי לא היה בזה הרבה חומר.
זה לא כל כך השפיע עליי...
אחרי שהבית התמלא קצת בחברות ואני די נחתי וחזרתי לעצמי, התקשרתי אליו.
שאלתי אותו מתי אני אראה אותו ולהפתעתי הוא אמר לי לבוא.
לאחר לא הרבה התלבטויות... באתי.
דיברנו, יותר נכון אני דיברתי, לא רציתי שיהיו יותר מדי שתיקות מביכות.
היה קר והוא חיבק אותי כל כך חזק.. היה לי כל כך כיף.
ואז התנשקנו..
הרבה התנשקנו..
כל כך נהניתי איתו. הרבה זמן לא הרגשתי ככה, כל כך מחובקת, מנושקת ושמכבדים אותי.
נסחפנו, לא יותר מדי, לא לדאוג !
הלכתי הביתה והריח שלו עדיין היה עליי, לא הצלחתי להירדם והחיוך לא ירד.
הגיע יום שבת.. הוא לא התקשר, לא שלח הודעה.. לא ממש התבאסתי!
אבל היום זה היה נורא :(
יש לנו השלמות עכשיו בגלל השביתה .. אז אני התחלתי מאוחר והוא היה ליד השער.
אני כמעט בטוחה שהוא ראה אותי בזוית העין והמשיך כאילו לדבר ופחד להסתכל שוב.
נעלבתי.
דבר כזה לא קרה לי ת'אמת, אבל תמיד יש פעם ראשונה.
איך אחרי השישי הזה הוא מסוגל להתנהג ככה? הוא הכי לא כזה!
היה לי היום יום עמוס..ביצפר, מחוייבות אישית, בלט..
בין כל העומס מצאתי זמן לשלוח לו אסאמאס והוא ענה בצורה הכי יבשה שיש.
התבאסתי כל כך, לא הייתי מרוכזת בבלט, לא הקשבתי למה שאמרו לי.
הרגשתי מגעיל עם עצמי, ממנו ובכלל !!!
לקראת הערב התעודדתי טיפה
חברה שלי בקשר עם חבר שלו ושהיא התקשרה לחבר שלו הוא ענה
והוא שאל אותה עליי..
עשיתי סיבוב עכשיו לא מזמן עם חברה והכלב שלה והייתי ליד הבית שלו,
התקשרתי, רציתי להגיד לו לצאת אבל הוא לא היה בבית.
אני לא יודעת מה לעשות !!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
_-_No_Name_-_