לא הצלחתי, נכשלתי. ירדתי רק ל49, זה לא מספק אותי. אבל אין יותר מזה בינתיים. אני זוללת כמו בהמה.
אני יושבת ומרגישה את כל השומן נמרך. הרגליים נמאכות וכל השומן נראה. הבטן שבקושי רואים כשאני עומדת יוצאת החוצה.
צמיגים אין לי, אבל אני מרגישה את הכרס הזאת.
אנה איכזבה אותי, היא הלכה והשאירה אותי לבד. אני פשוט פרה, וכל דבר משפיע על האכילה שלי. כל פעם שכואב לי אני אוכלת.
אני פשוט טיפשה.
ויהיו כאלה שיאמרו, כמו תמיד, שאני סתם מבקרת את עצמי, שאני אובססיבית.
והם יצדקו אבל אני אכחיש. אני לא חולה, ממש לא.
וכלום, כלום לא בשביל צומי. וככה אנשים יקבלו את זה. זה נורא. עוד מעט סוף שנה.. איך אני אלך לים?!
אני לא יכולה ללכת בחולצה.. יצחקו עליי שאני מפגרת.
אבל הבטן הזאת, והרגליים האלה. כל השומנים המגעילים האלה. איך אני אצליח להוריד הכל ב4 ימים?!!
אני לא יכולה, אני בחיים לא אצליח.
צריך להתחיל עם חדר כושר, חח איזה מצחיקה אני, כאילו שיש לי כסף לזה. אמא לא תומכת, היא אף פעם לא תמכה.
איכס הרגליים השמנות האלה, התחת המגעיל הזה.. הייתי רזה.
ואני רוצה לחזור להיות שוב. כל הגוף שלי מעוות בגלל כל המזוכיזם הזה.
אני מתעללת בו בלי בושה. רגשות האשם היחידים הם אחרי אכילה. להרגיש את הטעם הכוכך טעים של האוכל בפה,
ואת הטעם המר בלב לאכל בליעה. ההקאות לא מצליחות, זה ממש קשה. זה כואב לי ואני בכלל לא מצליחה.
הכל חסר טעם, אבל על זה אני לא אוותר. וויתרתי על יותר מדיי. הציונים שלי ירדו, סתם ככה. אולי זה בגלל המחשבות האלה.
טוב, חזרתי בכל זאת. אני לא יכולה בלי הבלוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Cinderella •