מה המטרה? ככה הוא חושב. מה המטרה. יש מטרה ויש את הדרך היעילה אליה וזהו. אין שום דבר מעבר, אין לעצור כדי "לראות את הנוף", אין "הכי חשוב הדרך". הכי חשוב זה להגיע למטרה. ניתן דוגמא. אם למשל אנחנו יושבים לארוחת צהריים משפחתית (הזמנו טייק אווי מהסינית במכבים) *עכשיו הוא נכנס וצעק עוד קצת. אני צריכה לשמש דוגמא לאמיר (הוא בן 12).* אז המטרה היא לאכול. עד כאן הגיון בריא שמובן לכולם. אם מזמינים אוכל ויושבים לארוחת צהריים אז אוכלים, הגיוני ומובן. ואכלנו. ברור שאכלנו, כולם היו כבר רעבים וכולם העמיסו על הצלחות מהקרטונים שהיו על השולחן ואכלו. אני ואמיר אכלנו במקלות סינים. זה משהו שאנחנו תמיד עושים, זה יותר כיף לאכול אוכל סיני עם מקלות. אבל לאבא יש דעה אחרת. אצלו זה נקרא "משחק", "הצגה". בשבילו אנחנו לא עושים את זה בגלל שאנחנו נהנים, זה נתפס אצלו כפוזה. אז הוא החליט שהמשחק חייב להיגמר. אז הוא אמר לאמיר שיפסיק, ומתוקף כך הוא אמר גם לי להפסיק, הגיוני. אני צריכה לשמש דוגמא. אבל למה שנינו צריכים להפסיק? זה לא שפשוט שיחקנו עם האוכל על הצלחת ולא אכלנו שום דבר. שנינו אכלנו כמו שצריך. אני יותר טובה בלאכול עם מקלות אז אני אכלתי מהר יותר. כשהפיאסקו התחיל כמעט סיימתי את כל מה שהיה על הצלחת. אמיר אכל לאט יותר אבל הוא אכל. אבל לא. בסופו של דבר אבא שלי התקבע (כהרגלו בקודש) על המטרה החדשה: להפסיק את ה"משחק" ולגרום לנו לאכול "כמו בנאדם". המטרה בערך הושגה: פשוט הפסקנו לאכול. אמיר רץ לחדר שלו ואני שילבתי ידיים. הוא התחיל לצעוק שאפסיק עם השביתה האיטלקית ואז לקראת סוף הנאום קיבלתי הפסקת חסד ע"י צילצול הטלפון. עניתי ויצאתי החוצה (כי הוא עבר ללצעוק לאמיר שיחזור).
כשחזרתי אמרתי שאני לא רעבה ופיניתי את הצלחת מהשולחן, (זרקתי את מה שנשאר - בערף כף של אורז- לפח). רציתי לעוף משם כמה שיותר מהר. אחרי כמה דקות אבא הודיע שאני חייבת לו 20 שקלים על האוכל שנזרק. יצאתי מהחדר עם הכסף, טרקתי אותו על המדף בכניסה לבית וחזרתי חזרה.
עד אז האוכל היה ממש טעים. חבל שלא יכולתי להישאר ולאכול עוד קצת. הקטע הוא שאני תמיד שותקת בכאלה מצבים. ונמאס לי. החלטתי לפני כמה זמן שאני אתחיל להגיד את מה שאני חושבת, אז התחלתי. הוא אומר שאכזבתי אותו. אני שונאת לאכזב אנשים. אבל אני מעדיפה לא לאכזב את עצמי.
"לעתים נדירות חושב האדם ביתר רצינות על משהו מאשר חושב הוא על ארוחתו."
-סמואל ג'ונסון-
שיהיה בתיאבון לאוכלים הנהנים למיניהם
-my name is luka-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: