this is a story of a girl

הפעם רבנו על המזגן. השתלשלות העניינים הלכה ככה:

שלב 1: אמא ואפרת לבד בבית. המזגן פועל.

שלב 2: לאמא קר. סוגרים את המזגן. לאפרת לא איכפת כי היא במילא בחדר. (חשוב לציין שהדלת סגורה).

שלב 3 (שלב מאוד קריטי): לאפרת מחניק בחדר. היא פותחת את החלון (אני חוזרת: הדלת סגורה).

שלב 4: אבא חוזר הביתה. לאבא חם. הוא עושה סיבוב בחדרים כדי לוודא שהחלונות סגורים לפני שהוא מדליק מזגן.

שלב 5: אבא מגיע לחדר של אפרת והזוועה מתגלה: החלון של אפרת פתוח.

שלב 6: אבא מתחיל לצעוק ואמא מחליטה להתחיל לצעוק בחזרה. (לא יודעת אם בהתחלה אמא צעקה בגלל היותם בחדרים נפרדים ומרוחקים אבל בסופו של דבר היא צעקה כי אבא צעק וכי היא ממש התעצבנה).

הסבר בגוף הסרט: לפי ההיגיון המקובל והנפוץ, כאשר המזגן פועל, במיוחד על קירור, הוא מוריד את הטמפרטורה במרחב שבו הוא פועל ומוריד גם את רמת הלחות באותו המרחב. כאשר המזגן לא פועל, הטמפ' ורמת הלחות באותו מרחב יעלו בהדרגה באופן טבעי גם אם המרחב נשאר בדיוק באותו מצב (חלונות סגורים וכו') כפי שהיה כאשר המזגן פעל.

לפי היגיון אבא, אין שום סיבה בכלל לכבות את המזגן. אבל, במידה וכבר כיבינו את המזגן, לפי ההיגיון שלו: אם בחדר שלא נמצא בשטח הקירור של המזגן, ודלתו סגורה, נפתח החלון, רמת הלחות תעלה במהירות רבה יותר בבית כולו ותבטל את ההשפעה (המעיקה לטעמם של אחדים מבני הבית) שיש למזגן.

בהתאם להיגיון זה, אבא טוען שיש לאוורר את הבית רק פעם אחת ביום, ולאחר שהמזגן הודלק אין לפתוח את הבית בכלל. למעט, כמובן, כניסות ויציאות מחדרים ומהבית עצמו. פעולה זו (של כניסה ויציאה) מותרת מכל יציאה בבית כל עוד שומרים על הבית במצב סגור.

ע"פ הגיון "אמא", "אפרת" ו"שאר העולם כנראה": אין לחלון הפתוח בחדר הסגור שום השפעה על המרחב אשר קורר לפני כן ע"י מזגן. יש הסכמה שלחלון יכולה להיות השפעה מזערית שבמזעריות על רמת הלחות במרחב הממוזג, איך אין זה מתקבל על הדעת שאבא יכל להרגיש בשינוי זה כאשר ציווה בתוקף לסגור את החלון והוסיף איום לקנס של 10 שקלים במידה והאירוע יקרה שנית. (לא בדיוק שנית, האירוע הזה קרה כבר מספר פעמים, אך הקנס הנוגע לכך הוא דבר חדש).

כרגיל, החלון נסגר, המזגן הודלק (ההיגיון, שכאשר המזגן דלוק כל הבית סגור, עוד רווח אצל כולם), והנערה ה"סוררת", מעדכנת את חבריה ב"כביסה המלוכלכת" של משפחתה ביומנה הווירטואלי.

לפחות יש לנו שיגרה לא?

"היגיון היא השיטה המאורגנת לטעות במאה אחוז."

                                -רוברט היינלין-

תחילת סתיו שמח לכולם!

-my name is luka-

מה המטרה? ככה הוא חושב. מה המטרה. יש מטרה ויש את הדרך היעילה אליה וזהו. אין שום דבר מעבר, אין לעצור כדי "לראות את הנוף", אין "הכי חשוב הדרך". הכי חשוב זה להגיע למטרה. ניתן דוגמא. אם למשל אנחנו יושבים לארוחת צהריים משפחתית (הזמנו טייק אווי מהסינית במכבים) *עכשיו הוא נכנס וצעק עוד קצת. אני צריכה לשמש דוגמא לאמיר (הוא בן 12).* אז המטרה היא לאכול. עד כאן הגיון בריא שמובן לכולם. אם מזמינים אוכל ויושבים לארוחת צהריים אז אוכלים, הגיוני ומובן. ואכלנו. ברור שאכלנו, כולם היו כבר רעבים וכולם העמיסו על הצלחות מהקרטונים שהיו על השולחן ואכלו. אני ואמיר אכלנו במקלות סינים. זה משהו שאנחנו תמיד עושים, זה יותר כיף לאכול אוכל סיני עם מקלות. אבל לאבא יש דעה אחרת. אצלו זה נקרא "משחק", "הצגה". בשבילו אנחנו לא עושים את זה בגלל שאנחנו נהנים, זה נתפס אצלו כפוזה. אז הוא החליט שהמשחק חייב להיגמר. אז הוא אמר לאמיר שיפסיק, ומתוקף כך הוא אמר גם לי להפסיק, הגיוני. אני צריכה לשמש דוגמא. אבל למה שנינו צריכים להפסיק? זה לא שפשוט שיחקנו עם האוכל על הצלחת ולא אכלנו שום דבר. שנינו אכלנו כמו שצריך. אני יותר טובה בלאכול עם מקלות אז אני אכלתי מהר יותר. כשהפיאסקו התחיל כמעט סיימתי את כל מה שהיה על הצלחת. אמיר אכל לאט יותר אבל הוא אכל. אבל לא. בסופו של דבר אבא שלי התקבע (כהרגלו בקודש) על המטרה החדשה: להפסיק את ה"משחק" ולגרום לנו לאכול "כמו בנאדם". המטרה בערך הושגה: פשוט הפסקנו לאכול. אמיר רץ לחדר שלו ואני שילבתי ידיים. הוא התחיל לצעוק שאפסיק עם השביתה האיטלקית ואז לקראת סוף הנאום קיבלתי הפסקת חסד ע"י צילצול הטלפון. עניתי ויצאתי החוצה (כי הוא עבר ללצעוק לאמיר שיחזור).

כשחזרתי אמרתי שאני לא רעבה ופיניתי את הצלחת מהשולחן, (זרקתי את מה שנשאר - בערף כף של אורז- לפח). רציתי לעוף משם כמה שיותר מהר.  אחרי כמה דקות אבא הודיע שאני חייבת לו 20 שקלים על האוכל שנזרק. יצאתי מהחדר עם הכסף, טרקתי אותו על המדף בכניסה לבית וחזרתי חזרה.

עד אז האוכל היה ממש טעים. חבל שלא יכולתי להישאר ולאכול עוד קצת. הקטע הוא שאני תמיד שותקת בכאלה מצבים. ונמאס לי. החלטתי לפני כמה זמן שאני אתחיל להגיד את מה שאני חושבת, אז התחלתי. הוא אומר שאכזבתי אותו. אני שונאת לאכזב אנשים. אבל אני מעדיפה לא לאכזב את עצמי.

"לעתים נדירות חושב האדם ביתר רצינות על משהו מאשר חושב הוא על ארוחתו."

                                                           -סמואל ג'ונסון-

שיהיה בתיאבון לאוכלים הנהנים למיניהם

-my name is luka-

הכותרת כרגיל לא בדיוק מפתיעה או מיסתורית, מחר בבוקר נצא משפחתי היקרה ואני מינוס אחותי הגדולה (שתצטרף ביום שישי) למסע המפרך אל הצפון הקרוב.בתכנון, קייקים (ואני חשבתי שאין מים בישראל), טיול סוסים והרבה הרבה סאטלה ראויה לשמה עם סאטלנים ראויים לשמם העונים לשם טל וברק (ואחיהם הקטנים והגדולים ושאר נספחים לגרעין המשפחות המקורי שמסתכם באנגל את אלטרמן את בן יצחק. הקטע הוא כזה, אם אתה כבר בקשר טוב עם השכנים שלך, והילדים שלכם לא רוצים ולא מנסים (בדרך כלל) להרוג אחד את השני, למה לא לקחת את כל החבילה לצפון פעם בשנה? אז זה בדיוק מה שקורה. אני לא מתלוננת D=.

בכל מקרה, התיק ארוז התיק השני גם ארוז, אפילו התיק של כלי הרחצה כבר ארוז אז כל מה שנשאר לעשות זה לקרוא "אשתו של הנוסע בזמן" ולהכריח את עצמי ללכת לישון. זה לא נשמע כמו משהו קל לעשות כי זה באמת לא משהו קל לעשות. אבל, עם קצת תמיכה מחברים אני חושבת שאצליח D;

אגב בקשר לתחרות, יש תיקו עצבני בין שלושת הציטוטים, לכל ציטוט יש הצבעה אחת. אכן היענות מרשימה.

איך הם היו אומרים? "תצביע תשפיע"?

ולסיום: זה סרטון של בן דוד שלי. הוא בן 8 והוא עושה מן קטע מגניב כזה של beatbox עם הפה. אחד המגניב.

http://www.youtube.com/watch?v=wFWvanfuRB8&session=jYCZfS2GUvPbrpHfEz4BeX2atMzd4N0gdFKBFXx7-_Y0R8IeKnvDvZqydwo7bxGTV07sc-BnBDBE-cc8XzTApJuan3OqXf05u4zZhh_fCnX1LSWNvisQttHeuu5E0C0qiceMvloJj_7w3u1JUS86f_vSEzmNog1xj2GnswUXGN-5-Eaw6hOwYhxUQxBHihpamXIRlE6v204uBIRvTlVh-5q9v4AUOcM9wHDz-gfOrE2VpNSDbExkfvmqGHhC_vXX6-7fB_Hh2KxiHEB5pPSAFFzUn_laO5sq

וואו זה לינק ארוך, לא משנה ללחוץ זה מאוד קצר =).

ולסיום השני:

"מוזיקה היא הצורה החזקה ביותר של כישוף."

                                 -מרלין מנסון-

אני יודעת שזה לא קשור אבל לא ממש איכפת לי.

קצת-יותר-מחצי-חופש שמח לכולם!

-my name is luka- 

אוקי, אז בשביל: אילייה, רונדו, ברק, תום, רוסי גבוה שמעשן ושאני מנחשת שהוא לב, דניאל וכל שאר האנשים שמסיבה מאוד לא מובנת ממשיכים לבדוק אם אולי בגלל פטרייה לא חוקית אני עוד מעדכנת כאן: אני מעדכנת. כן כן, אני אתן לכם כמה שניות כדי לקלוט את הבשורה. משרד הבריאות פרסם הנחיות שעל פי הן מומלץ לשבת כשקוראים את הפוסט הזה (אבל מה שבאמת ממומלץ הוא לא לקרוא את הפוסט הזה בכלל..).

אחרי שהפלתי אתכם מהרגליים פשוט נגמר לי מה לכתוב, אז אני פשוט אספר את קורותי מאז שהפסקתי לעדכן. זה היה לפני כל כך הרבה זמן שאני לא זוכרת מתי בדיוק זה היה אבל שיהיה. בגדול: היו חזרות, היו בגרויות ואז היה המופע סוף שנה. וזה היה גאוני. כלומר, מי לא רוצה להופיע מול אנשים שהוא לא מכיר, בתלבושות מזהב ולבן, ובצבעי מלחמה על הפנים שלא היו מביישים את האינדיאנים, כאשר יש כל כך הרבה אור על הבמה שאי אפשר לראות מסנטימטר וכשיוצאים מהבמה יש סבירות גבוה שתרוץ עד שתיתקע בקוליסה או בזרקורים. זה האידיליה המושלמת! סתם. היה מדהים!! ואפילו היה לי סולו על הפוינט!! (למי שלא יודע מה זה, אלה הנעלים האלה:

וזה היה ממש מגניב!!! אני יעשה פוסט תמונות שקשור אלי ולפוינט אחר כך (תראו איך אתם מדרדרים אותי - כל האנשים שהזכרתי בהתחלה!!), כל התמונות הטובות נמצאות על הפלאפון.

המממ חוץ מיזה אני והבויפרנד (כל הזכויות שמורות לג'ורג'י ויעל על הכינוי שתפס), עדיין ביחד, והחיים ממשיכים לזוז. אה כן והתחלתי לעבוד בבורגראנץ' ואז הייתה לי תאונת עבודה שעירבה אצבע (שלי), סכין די חד ועגבנייה. לי יצא מזה חור באצבע (שכבר נסגר ומחלים בסבבה תודה לדואגים) והמסקנה שאני ועגבניות זה פשוט טרגדיה שייקסיפירית, פשוט לא נועדנו להיות ביחד. אני מנסה להתגבר על זה ומוצאת נחמה בירקות אחרים.

מרתק הא?
ועכשיו לפינת הציטוט. האמת שניסיתי להביא ציטוט שקשור לעגבניה. אבל מסתבר שלאף אחד אין הרבה מה להגיד בנושא. אז במקום זה מצאתי כמה ציטוטים של ג'יי לנו (מסתבר שלבחור יש הברקות). לא הצלחתי לבחור אז אנחנו פשוט נערוך תחרות. אני שמה שלושה ואתם מדרגים (התוצאות בעוד שבוע, ותזכירו לי אחרת לא יהיו):

1) "חיי ישראלי ניצלו כאשר הושתל בו לב של פלסטיני. הבחור מרגיש מצויין, אבל החדשות הרעות הן שהוא לא יכול להפסיק לזרוק אבנים על עצמו."

2) "רופא בן 46 מאנגליה התפטר מעבודתו מכיוון שלא הצליח להפסיק לשכב עם המטופלות שלו. והנה החלק המפחיד - הוא היה וטרינר!"

3) "אם ארנולד שוורצנגר ייבחר להיות המושל, אני מרחם על האנשים שנידונו למוות. תחשוב שאתה עומד להיות מוצא להורג והמושל מתקשר. אתה חושב שהנה מגיעה החנינה, אבל אז שומע מהצד השני של הטלפון: "אסטה לה ויסטה, בייבי"."

עד כאן לחודש הקרוב ;)

-my name is luka-