אחח.. זה כל כך לא פייר!!
כל חורף , על ההתחלה תמיד אני חייבת לקבל את המחלה ראשונה. כל הזמן זה ככה.
דוחפים לי כל יום ויטמינים ותרופות ומלא אוכל וסידן ובלה בלה בלה ובכל זאת אני הראשונה שחולה. ודווקא בסוף שבוע , דווקא שהייתי צריכה לצאת לסרט עם ניב.
הרגשתי מזה אשמה , כאילו שאני מבריזה לו. אבל כשחושבים על זה.. אני לא אשמה שאני חולה! אני לא אשמה בזה שההורים שלי דואגים לי ולא נותנים לי לצאת עם חום , ואפילו אם היו נותנים לי לצאת עם חום לא הייתי מסכימה. זה מה שחסר לי עכשיו , דלקת ריאות בדיוק אחרי שנגמרה השביתה וכל הלחץ של להשלים את כל הפערים. אין לו מה לכעוס עליי , כאילו שעשיתי איזה פשע בזה שעלה לי החום, כאילו שאני בכלל שולטת בזה. אז מה הוא כל כך נעלב? מה הוא חושב שאני משקרת לו? שאני לא באמת חולה?
את האמת.. ככה זה ניראה!! וגם אח"כ יובל התקשרה אליי (כניראה היא דיברה איתו).
-מה קורה?
-חרא , אני חולה , חום כרגיל.
-אה, אז את לוקחת תרופה כדי שתוכלי לצאת עם ניב?
-מפיתאום! אני לא יוצאת עם חום מהבית , אני לא יכולה לצאת ככה.
-אבל יש תרופות למה את לא לוקחת?
-לקחתי כדור לפני חצי שעה. אבל מה זה משנה נצא שבוע הבא.
-אבל הוא חיכה מלא זמן וזה ניראה כאילו את מבריזה לו , זאת פעם שנייה שאת חולה ואת לא יוצאת איתו לסרט
-אני לא אשמה שאני חולה מה את רוצה שאני יעשה?
-תקחי תרופה ותצאי איתו.
-זה מה שחסר לי עכשיו להיות עוד יותר חולה אחרי השביתה הזאתי יהייה לי מלא להשלים.
-לפחות תצאי איתו היום
-יובל ביי!
(השיחה הזאתי לא בדיוק מילה במילה , כן? זה מה שאני זוכרת מהשיחה).
ניתקתי לה. זה מזה העליב אותי, כאילו שהיא מעדיפה שאני יצא לסרט מאשר שאני אהייה בריאה.
זה עיצבן אותי.. אני עם חום, בקושי עומדת על הרגליים מרגישה כאילו אני הולכת להתמוטט ומה שחשוב לה זה שאני יצא עם ניב לסרט!! היא אפילו לא שאלה מה שלומי.
אח"כ התכתבתי איתה ב- אס אם אסים (sms). הקיצר.. אמרתי לה את זה אז היא אמרה שבטח שאני חשובה לה אבל פשוט היא דואגת שנישאר חברים.. פ'סדר.. לא היה לי כוח לריב עכשיו. ויכול להיות שאני סתם עצבנית כשאני חולה.
היום הייתי בביצפר וכבר לא הרגשתי טוב. אתם מכירים את ההרגשה הזאתי? שאתם יודעים שהולך להיות לכם חום.
תמיד יש לי הרגשה כזאתי לפני שיש לי חום , יבש הגרון ומרגישים כאילו הולכים להתמוטט כל רגע וכל הזמן קר.
כל המחלות תמיד תופסות אותי בסוף שבוע. דווקא בימים של היציאות , של לישון ב-2 בלילה ולקום באמצע הצהריים.
וגם חלק מהחורף זה להיות חולים , להפסיד ביצפר וזה..
הגעתי למצב של שיעמום טוטאליי!!! לא היה מה לראות בטלוויזיה ולא היה טעם לחזור לישון.
התחלתי ללמוד ועד שסיימתי אז שוב לא היה מה לעשות. אז חזרתי לקרוא את הספר המדהים שלי.
קראתי כבר את כל הספרים של ליאת רוטנר. (קיץ אחד ביחד , תנו לגדול בשקט , לנצח בגדול והרמת מסך)- לפחות ניראלי שזה כל הספרים שלה..- חשוב לי לציין!! אני ממש ממש ממש לא תולעת ספרים, באמת שלא!! פשוט אין לי מה לעשות בבית וזה ספרים כיפיים כאלה אז.. בחפיף.
טוב עד כאן להיום. חפרתי לכם קצת חחחח.. :)
בואו נקווה שאני יבריא ואז אני ימשיך לכתוב לכם..
love you all
= ] tilimo :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
