אני לא יודעת למה אני כותבת עכשיו.
אני ותומר דיברנו לפני איזה שבוע שבא לנו בלוג. אבל ישראבלוג זה מעפן. ומה עושים...?
ועקב שיחה שלי עם אלון, נזכרתי באיזה פוסט מ2005 של שיחה מצחיקה של שנינו ונורא רציתי לשלוח לו (כי ב2005 זו בערך הפעם האחרונה שדיברנו)
וחיפשתי, ומצאתי. ומצאתי את הבלוג הזה.
עלק בלוג- זה ארכיון מטורף. 2004. זה לפני שמונה שנים. לפני שמונה שנים התחלתי לכתוב כאן.
פתחתי איזה אלפיים בלוגים משניים מאז (לא בארבע שנים האחרונות).
אבל לכתוב באחד מהם, או לפתוח אחד חדש... חבל. תראו מה יש פה.
אתם יכולים לקרוא את מה שאני כותבת ואז לקפוץ רגע לכיתה ח' שלי ולשמוע איך אני חשה את עצמי פריקית על.
או לקפוץ לכיתה י"א ולקרוא כמה אני מאוהבת בסהר.
או לקפוץ לי' ולשמוע כמה אני בעצם רוצה למות.
כל כך הרבה אנשים שכבר לא בחיים שלי. עזבו לא בחיים שלי- אנשים שאני שונאת. אנשים שפגעו בי ואז היו כל כך חשובים.
הדרך חשיבה שלי...
זה מוטרף לגמרי.
אני עכשיו יושבת. בדירה משלי. בירושלים. על סף עולם חדש.
אני בת 21. מתחילה תואר ראשון. מחפשת עבודה. מחפשת אהבה. מחפשת את עצמי.
מעניין מה היה קורה אם הייתי חוזרת לילדה הזו בכיתה ט' שמאוהבת נואשות בסהר נגיד ואומרת לה- עזבי, את תעשי את סהר, יהיה טוב. יעבור. חכי מה שיהיה אחר כך.
אני לא באמת מפנימה את מה שקורה מסביבי.
זה החדר שלי? בדירה שלי? עם שותפים? מכינה ביום ראשון?
חה, זה לא באמת קורה. זו לא אני.
אני יותר מרגישה כמו הילדה המטופשת שחולה כל יומיים ודואגת בגלל מבחן בספרות מורחב או ריב עם תום.
משוגע מה שקורה פה.
או שאני בעצם משוגעת?
חזרנו, קיצר.
מעניין אם יחזיק.
אני מנסה.
חיבוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
