"איך להגיד ללב לשכוח,כשהוא קורא בשם שלו.
איך לעצור את הדמעות אם הן יורדות כשלא רואות אותו .
כיצד לעצור הידיים מחפוש כשהן כל כך קרובות,
אבל גם כל כך רחוקות ממנו"

זה פשוט בא אלי אתמול בערב.
~
אני כבר מדברת עם עצמי.אני עושה ויכוחים,עם עצמי.
כאילו יש בי שני אנשים שונים,האחת זאת אני,האני של היום יומי,
והשניה זו זאת שאומרת אם כל מה שאני עושה נכון או לא.
אני מקשיבה לה,כשפתאום אני חושבת, "ואם היא טועה"
"ואם אני אאבד אותו סופית בגללה"ואז אני מבינה.
הוא אף פעם לא היה שלי.
 נמאס לי שלא מבינים אותי,נמאס לי שמנסים בכלל להבין אותי.
נמאס לי שלי אין מושג מה אני רוצה מעצמי או ממנו.
נמאס לי לבכות,נמאס לי לשבת בחיבוק ידיים.
נמאס לי.נמאס לי שאני יודעת מה לעשות עם אחרים,כשאחרים באים אלי בשאלות,
אני יודעת מה לענות,איך לעזור,העיקר עם עצמי אני אבודה.
לא משנה עד כמה הסיפור יכול להיות דומה,
כמה כל מה שאני אגיד,יעזור לחבורת שלי,לי זה לא עוזר.
וזה כמעט אותו מצב.
אתמול קראתי את האסטרולוגיה היומית.
הראה לי שאני חייבת לסיים את הקשר שיש לי עכשיו,כי יתחיל קשר חדש עוד מעט.
אני חושבת שלא בהכרח הכוונה בקשר שצריך לסיים הוא קשר של חברות.
ואז כשישבתי מתחת לבית שלו אתמול,הבנתי,שאם אני רוצה להרחיק אותו ממני,
אני לא צריכה לעשות הרבה דברים.
בעצם,רק 2 דברים.
לפי מה שידברתי עם אנשים,אם אני אגיד לו שאני אוהבת אותו,הוא יקח את הרגליים שלו ויעוף הכי רחוק שאפשר ממני.
לא,אני לא הולכת להגיד לו שאני אוהבת אותו.
אני בכלל לא יודעת אם אני אשכרה הולכת לעשות את מה שעלה לי לראש,אבל אני מסוגלת,אם זה ירחיק אותו ממני.
עד כמה שאני לא רוצה,אין לי ברירה,לא כי בא לי קשר חדש,אלא כי נמאס לי לסבול.נמאס לבכות.
אני פשוט אקרא לו שישב איתי איזה יום אחד,ואז אני פשוט אנשק אותו,עלוב נכון?
אבל אין לי דרך אחרת,המילים לא יצאו לי מהפה,למרות שאני לא בטוחה שהמעשה הזה יצא לי מהגוף.
אני אתחרט על זה,אני אצטער על זה,אני אבכה על זה,אבל אני ארגע,
הוא יתרחק,אני לא אראה אותו יותר,ואני ארגע.
~
תמונות מאז שאני ואנה בפרדס,היה כ"כ יפה,אפשר לראות מאחורה את השמש.
היה כ"כ שקט,כ"כ רומנטי XD,צחקנו  נהננו בקיצור.
אכלנו אוכל שהבאנו מהבית,ממ,טעמתי ענבים עם חומוס XDD
תנסו,זה דווקא טעים *זה היה בצחוק אל תנסו!!! *










מאז שנשרפתי בים ><"

Банда - Плачут небеса

Плачут небеса о любви и мечте
Плачут небеса о тебе, о тебе
Плачут небеса, разливаясь дождем
Знают небеса, мы с тобой не вдвоем

А небо плачет дождем и о ней и о нем
Небо никак не поймет, почему они не вдвоем
И просто так они увидеть друг друга смогли
Небо вело на встречу их с разных концов земли
Он шепчет имя во сне, для них слова не в цене
В ее мечтах тоже он, но в параллельной весне
Она просто прячет глаза, ему улыбаясь несмело
Она его любит, да только сказать не сумела