אני מאוהבת !
איזה יופי , נכון ?!
פרפרים בבטן , דפיקות לב , ידיים מזיעות , חיוך מאוזן לאוזן בלי שליטה , הסמקה ....
אז זהו , שלא .
כן , יש את כל התסמינים .. אבל הנה הבעייתיות:
הוא גדול ממני .
בהרבה !
7 וחצי שנים ליתר דיוק .
ההורים שלי ירצחו אותו ואחר כך אותי אם נהיה ביחד . למה ? כי הוא גדול . מדיי .
אף פעם לא נפגשנו פנים אל פנים .
אה , וכן ... הוא בנדוד של האקס שלי !
זה נשמע הרבה יותר סתמי וחסר משמעות כשאני כותבת את זה ככה ..
אבל זה כ"כ עמוק ואמיתי !
ואני מרגישה את זה כ"כ חזק בבטן , צורח לי שזה פשוט זה !
הוא הגבר שלי
אני האישה שלו
כמו שהוא אמר: "רק איתך אני צועד לחופה"
אני יודעת שעוד נהיה יחד !!!
אבל איך אני אמורה לחכות ? עד שאני אשתחרר מהצבא , אולי ..
זה הגיוני בכלל ?!?
לחכות פאקינג שנתיים רק כדי שפער הגילאים ייראה פחות חמור , ונוכל להיות ביחד ?
להקפיא את חיי האהבה שלנו ?
זה אפשרי בכלל ?!?
שנתיים שלמות להכיר אלפי בנים , ולא להתאהב באף אחד ?
והוא יכיר בנות ........
וכשאני אהיה בת 20 הוא כבר יהיה בן 27 וחצי ..
דיבורים על חתונה אופיינים לגיל הזה
הוא באמת ירצה לצאת עם מישהי שרק עכשיו התחילה את החיים אחרי הצבא ?
ומה יהיה אם בכלל כשניפגש לראשונה , לא יהיה את הניצוץ והחיבור הזה שצריך להיות ?
מה אם זה סתם קוסם לנו דווקא בגלל המצב הזה שאנחנו נמצאים בו ?
אבל אני לא יכולה לפספס אותו !
זה אף פעם לא צעק לי כ"כ חזק בבטן .
אני רוצה אותו . אני רוצה אותו בחיים שלי ! הוא מכניס כ"כ הרבה אור ....
לא שזה עוזר לי חח
אנחנו לא נהיה ביחד כרגע , לא משנה מה ..
הרבה אמרו לי להילחם . הוא מבחינתו רוצה שנהיה יחד כבר עכשיו . אבל אני ...
אני חוששת מהתגובה של ההורים .
באמת שבא לי לרצוח מישהו מרוב תסכול .
אני שונאת את המצב הזה ...........
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מתמודדת...(בקושי)