I never see things right

לפי איזה חוקים בדיוק אני אמורה להתחיל לחיות?..

למה דווקא אני תמיד אשמה?

למה במקום לחשוב על התוצאות אני חייה את הרגע,זה כלכך דפוק,זה לא נכון

זה דופק אותי כל פעם מחדש.

אני מיואשת,דיי ויתרתי,כמה אפשר ככה.

אז כנראה הייתי צריכה לחיות עוד שנה מלאת חרא בשביל לקבל פצצה לראש ולהבין שצריך לחיות אחרת.

דפקתי את הלימודים שלי עד הסוף,והרי אמרו לי 100 פעם שאסור לי לזלזל ככה ואני אמרתי שאסתדר וזין.

בקצב הזה אני אשאר בלי שום דבר קרוב אלי..

וכשאת ערה עד 6 בבוקר,מה הטעם בלישון?.