פלוגת הצער
לכבוד מיליארד טועים. |
| 9/2007
הבטחה.
הוא הבטיח שכשהוא חוזר מהבסיס, הוא איתי ורק איתי ולא עוזב.
הוא הבטיח שכשהוא חוזר מהבסיס,היומיים האלו שלי ושלו.
הוא הבטיח לי שכשהוא חוזר מהבסיס, שלא נריב על שום דבר.
"אני אי פעם הבטחתי ולא קיימתי?"
צר לי לתפוס אותך במילה.
אז זה בילוי שישי שלי, במקום להיות איתו, אחרי שבועיים שאני יושבת בית ומחכה, ומחכה לו שיחזור.
אחרי שבועיים שאנחנו סופרים את הימים עד שנראה אחד את השני..
הוא עושה עצירה בת"א עם החבר'ה בזמן שאני ממהרת הביתה, שחס וחלילה לא ייוצר מצב שהוא יבוא ואני לא בבית.
מחכה שעות, מתקשרת אליו, הוא אצל חבר.
וזה אחרי שהוא הבטיח שהוא ישר בא אליי, אפילו לא עובר בבית.
כשראיתי אותו.. היה לי טוב. טוב להיות איתו שוב.
ועכשיו?, הוא לא יכול לראות אותי.
איזה כיף.
מה חשבת לעצמך? טיפשה!
המילים שלך לא שוות כלום.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
