פלוגת הצער
לכבוד מיליארד טועים. |
| 9/2007
הפגישה עם האקס.
המצב הנפשי שלי משונה כרגע, משונה אבל טוב.
הייתי אצל האקס המיתולוגי, נקרא לו אסף.
מהצד שלי זה היה ידידותי לחלוטין, גם מהצד שלו לפי מה שהוא טען, עד שהוא ראה אותי.
לא ראינו אחד את השני בערך שמונה חודשים, השתנינו מאז, הצלחתי לראות בו צדדים שונים,
משהו קצת מעבר לכל הפשטנות הזאת, פעם ראשונה שאנחנו יושבים יחד ומוצאים נושא שיחה משותף.
הוא לא הפסיק להחמיא לי, מה שהפעם לא עשה לי כלום.
אז אמנם התחבקנו המון, והיינו במצבים שלא הייתי רוצה לראות את עמנואל (עמנואל, החבר שלי)
עם בנות אחרות, אבל מה שאני יודעת, שלמרות שהוא ניסה לנשק אותי אין-ספור פעמים, לא המשכתי, להפך, הפסקתי אותו. הפסקתי אותו ואמרתי לו די, והוא התעקש.
הייתי חזקה, חשבתי על ההשלכות שייווצרו.
אז הוא מושך, אבל אני לא אחזור על אותה הטעות שכמעט גרמה לי לאבד את היקר לי מכל.
הוכחתי לעצמי שהאהבה שלי לעמנואל חזקה יותר מהכל, יותר מהאופי המחורבן שלי שבדרך כלל מבצע ואז חושב.
ואני לא אספר לו. אני לא אספר לו על הפגישה הזאת כי אין צורך,
כי אני יודעת שזה יגרום לו לקנא ולערער לו את הביטחון על משהו שלא היה.
נשבעתי לא לשקר לו, ואני לא אשקר.
האמת היא, שאין מה לספר.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
