פלוגת הצער
לכבוד מיליארד טועים. |
| 9/2007
היא אמרה לי תראה, החיים די קלים.
אז כמו כולם אני אאחל צום קל וגמר חתימה טובה שתהיה לנו.
אני לא חושבת שאני אצום, אני בטח אצא כל הלילה, אחזור בבוקר ואז אצליח לישון רק שעתיים. אני לא כלכך מאמינה בזה, בכל הקטע של הצום.
בנאדם חוטא כל השנה ופתאום! יום אחד בשנה הוא 'מענה את נפשו' (איי איי כאילו איזה עינוי זה לא לאכול 25 שעות..)
ואז אלוהים חושב עליו בצורה אחרת לגמרי. "הוא קילל, הוא פגע.. אבל רגע אחד! הוא צם!"
נו באמת..
מצחיק לחשוב מה היה המצב לפני שנה בדיוק.
אלוהים, כמה שהחיים שלי מדהימים.
כשאני חושבת על זה, יש לי הכל..
בריאות,
יש לי בית חם ואוהב ומשפחה שאין מה לדבר, אמא שהיא כמו חברה, אחי שעם כמה שאנחנו רבים אין על הלילות צחוקים שלנו יחד.
יש לי חברים שהלוואי על כולם חצי מזה.
וכן, אולי מוזר שאני אומרת את זה, אבל אלוהים בירך אותי גםביופי.
אני רואה את עצמי כאישה יפה מאוד, וכן, יש לי גם גוף יפה, אני מושכת, אני סקסית,
ואני לא מתביישת להשתמש בזה לפעמים.
יש לי קול די טוב, אמנם הוא בשלבי התפתחות אבל בינתיים זה מספיק לי.
אני אוהבת את האופי שלי, ביטחון עצמי לא חסר לי, אני אישיות בפני עצמה, כבר לא מושפעת, לא נגררת.
יש לי בית ספר שכונה ואני בלהקה של תנועה, מה שאומר שיש לי מקום לממש את הפוטנציאל.
אני מופיעה, אני מבלה, אני צוחקת.
וכמובן איך אפשר שלא להזכיר את עמנואל?
יש לי את החבר הכי מדהים בעולם, הקשר בנינו חזק יותר מכל דבר אחר.
אנחנו יודעים להעריך את הדבר המקסים שנוצר בנינו, אהבה..
אז תודה, תודה לך עמנואל, תודה לכם שאתם לצדי,
תודה לך אלוהים שנתת לי את המתנה הזאת.
אח, אם אנשים היו יודעים להעריך את הדברים הקטנים.
"אנשים עושים טעויות שמשפיעות לנו על העתיד, וקוראים לזה גורל."
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
