פלוגת הצער
לכבוד מיליארד טועים. |
| 3/2008
חוסר תאבון.
אני, זאת שכל הזמן נלחמה בזלילות ובבולמוסים, פשוט לא רוצה לאכול.
אין לי תאבון, ביס אחד יותר מדי והבטן כואבת, כל הריחות של הבישולים של אמא.. כבא לא גורמים לי להתגנב למטבח באמצע הלילה ולבלוס מהר מהר איזה סיר של אורז וכמה שניצלים, ועוד לקנח עם חבילת עוגיות.
אז אני מנצלת את ההזדמנות ועושה דיאטת לחם, לרדת כבר את הכמה ק"ג המיותרים ולהפסיק עם התנודות.
המשקל שלי בבית קצת התחרפן והוא לא הכי מדוייק עכשיו, לכן אני צריכה להסתמך על המראה והראייה המעוותת שלי ולא לחרוג מהתפריט.
יום חמישי הלכתי לסיים את הקעקוע, והחלטתי שאני לא עושה את השטות של לא לאכול כלום לפני,
מהסיבה שהגוף יותר חלש, יותר מדמם, וזה הרבה יותר כואב.
אכלתי כמו בנאדם מה שנקרא ובשעה טובה הוא גמור ויפייפה.
תקופה חדשה וטובה מתחילה עכשיו, אני מקווה לפחות.
עברתי לבית הספר החדש והאנשים שם נחמדים משציפיתי (להפתעתי הרבה, גם המורות),
וזאת הזדמנות נהדרת להציג את עצמי לסביבה כמו שאני עכשיו, בלי כל האנשים שהכירו אותי מפעם והדביקו עליי תוויות.
האקס ישן אצלי בחמישי ואנחנו בסוגשל קשר יזיזות בלי מחוייבות וכלכך טוב לי ככה.
לא נפגעת ממנו, כי הוא לא חייב לי כלום,
ועצם העובדה שאני לא מובנת מאליו מבחינתו גורמת לו להרעיף כלפיי אהבה ושאר מילים יפות.
נו, מה רע?
הצחוק והמצברוח הטוב חוזרים, אני יותר פעילה ויותר בחברת אנוש.
ואני יכולה להגיד בפה מלא שאני נראית דווקא ממש נחמד בבגדי קיץ קצרצרים וצמודים 
החיים הטובים, הנה אני באה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
