כינוי:
my obsession. מין: נקבה ICQ: 398004446 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2007
כל יום.
כל יום זה חוזר על עצמו, אנחנו רבים על השטות הכי קטנה.
ומהמילים שלו אני רק יכולה להבין ..
שלשרת שם יותר חשוב לו מהקשר שלנו.
שהאהבה שלנו זה לא הדבר הכי חזק מבחינתו.
שהוא לוקח אותי כמובן מאליו, כאילו לא משנה מה יקרה, אני כאן, מחכה לו.
אין לי כוחות לזה יותר.
כל ריב איתו, כל משפט שהוא אומר אפילו מתוך כעס, מגעיל אותי, מדכא אותי,
רק גורם לי לרצות עוד ועוד לקום ולעזוב, ללכת לחפש משהו יותר טוב.
מחשבה אגואיסטית, אני הרי אוהבת אותו, אני לא יכולה לחשוב רק על עצמי, ומה איתו?,
החייל בו הוא משרת יותר חשוב לו ממני, זאת לא אגואיסטיות?!
ונמאס לי נמאס לי נמאס לי.
אני ברחוב ללא מוצא.
אני לא רואה אותנו ממשיכים להיות יחד.
כמה עצוב..
| |
ועם הזמן..
מאז שהוא התגייס הכל השתנה, הכל נהיה מרוחק יותר, קר יותר, קשה יותר..
געגועים שלא עוזבים.
אני חושבת עליו, חולמת עליו, מדמיינת אותו, והוא לא פה.
אני לא יכולה לעשות כלום כדי לראות אותו, אוי כמה שהייתי רוצה לגעת בו, להרגיש אותו קרוב קרוב אליי.
כבר המון זמן שלא הרגשתי את המגע שלו.
את הנשיקות העדינות שלו.
את החיבוקים שלו בלילה, עוטף אותי כאילו הייתי הקטנה שלו, מגן עליי מפני העולם.
הרבה זמן לא הרגשתי מה זה להיות נאהבת על ידיו.
ויש לי הרגשה מסריחה בבטן,
התחושות האלה אף פעם לא מטעות אותי.
זה נגמר לאט לאט וזה חומק לי בין הידיים. זאת הדרך לסוף.
אני בכלל לא רוצה להתחיל לדמיין אותי בלעדיו,
מה יהיה אז?, מה אני אעשה עם כל האהבה הזאת? לאן כל הרגשות האלו הולכים?
אני לא רוצה לאבד אותך.
תחזור. תחזור כבר!
| |
בגידה.
את רואה אותו הולך עם מישהי אחרת מול העיניים שלך, מסתכל עלייך, את שם אבל את לא. את אוויר. אוויר בעיניי הבנאדם הכי יקר לך עלי אדמות.
הם רוצים ללכת אבל את לא נותנת, את מנסה לגרום לו להישאר.
תנועות גוף, מבטים, שום דבר לא עוזר. את מושכת אותו והוא לא מרגיש אותך.
כל חלק הכי קטן בגוף שלך מרגיש את זה, מרגיש שהוא לא רוצה לאבד אותו, שהוא לא רוצה לתת לו ללכת, שהוא לא רוצה להישאר רקוב, אבל לך כבר לא נותר מה לעשות.
את רוצה להשאיר אותו קרוב, להשאיר אותו איתך בכל מחיר, כי את אוהבת אותו, את אוהבת אותו ואת רואה את הרגעים בהם הכל דועך, הולך לאיבוד כאילו לא היה.
את מפצירה בו שאת לא רוצה אותו יותר, לא מוכנה לסבול את הבגידה, לא מוכנה להישאר עם הצלקת הזאת,
והוא במקום להילחם עלייך לא עוצר בעדך לקום וללכת.
הופך הכל, כועס עלייך, מעליב אותך, את רוצה לברוח משם אבל הגוף לא נותן לך, הראש לא נותן לך כי הוא יודע שלו כבר לא אכפת, שאם תלכי את לא תראי אותו יותר, לא תשמעי ממנו לעולם.
ואת רוצה ולא רוצה. מנסה.
הנפש והגוף נוגדים אחד את השני, עד שלא תוכלי לשאת עוד את הכאב והעלבונות, את הכעס וההשפלה, ותלכי. תלכי כבר!
תביני שהוא לא רוצה אותך יותר. מה שהיה נגמר, נגמר ולא יחזור על עצמו יותר.
הרגשות שלו התפוגגו, נמסו, דעכו, הוא כבר מצא לך תחליף, תחליף למקום שלך, תחליף שהוא הבטיח שלא קיים, משהו יותר טוב, כי כמובן שאת אף פעם לא היית מספיק טובה.
בוגדנית, עלובה, ילדה קטנה. מי את בכלל.
ואת לא רוצה להבין שזהו, מנסה לשכנע את עצמך שיום יבוא והוא ידפוק בדלת, יסתכל אלייך במבט אוהב וכאוב, הוא לא יגיד מילה, נשיקה מלאת רגש, להרגיש אותו שוב ..
ובאותו רגע,
את מתעוררת.
מבינה שכל זה היה חלום, חלום רע שמשאיר אותך עם הרגשה מגעילה בבטן שלא עוזבת כל היום.
היא שם, בראש שלך, ההרגשה הופכת למחשבה, ואת חושבת ..
אולי המרחק הוא מה שיגרום לו לפתח רגשות אליה, לאותה אחת שהוא קרא לה בשמך,
את פה, יושבת מחכה לו, מחכה לו שיחזור מהצבא, והוא בינתיים מתחיל חיים חדשים.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
