מאיפה להתחיל?
נעזוב את המצב החברתי שלי, סופסוף הצלחתי לצאת מהדיכאון, לא רוצה לחזור לשם. אני רק אגיד שעברתי את השלב שבו אני מפסיקה ללכת לבצפר כי אין לי מה לעשות שם, ואני פשוט עוברת כתה. אושר!
ואני מאושרת מסיבה נוספת.
גם כאן אני צריכה לשאול 'מאיפה להתחיל?', כי זה קצת מסובך...
טוב, אמ... סבא שלי מצד אבא נפטר עוד לפני שנולדתי ממחלת הסרטן. בגלל הקרינה של השמש והעור הרגיש הוא חלה בסרטן העור, ואחרי חמש עשרה שנה בערך הוא נפטר. אחות של סבתא שלי, יש לה בן בערך בגיל של אבא שלי. הוא חלה לאחרונה בסרטן גם. הוא עובר טיפולים, מקבל תרופות, ואנחנו מתפללים לשלומו מדי יום, רק שיהייה בריא!
בקיצור מה שאני באה להגיד פה זה שלמשפחה שלי יש נטייה לחלות בסרטן..... אני ירשתי את העור הרגיש והלבן של אבא שלי, שירש אותו מסבא שלי שנפטר.
לפני חודש בערך התחיל קצת לכאוב לי בבית השחי. לא הפריע לי כל כך, כי לא כאב כל כך והייתי בטוחה שזה סתם איזו חתיכת בשר מעצבנת שתעלם מהר, כמו שהייה לאחותי.
הבעייה שזה לא נעלם. לפני שבוע בערך סיפרתי לאמא שלי, ואני נשבעת לכם שהייתי בטוחה שזה סרטן ושאני עומדת למות. כל כך פחדתי. לא יכולתי לישון בלילה, וכל הזמן נכנסתי לסרטים שאני שוכבת בבית חולים ועוברת טיפולים וכולם בוכים סביבי, ואני פותחת בלוג בשביל לשפוך קצת מהרגשות, וכל מני דברים כאלה. הייתי ממש לחוצה.
היום בבוקר [על חשבון שיעור ספורט] הלכתי לרופא, הוא בדק ואמר שכרגע אין מה לדאוג. סתם איזו בלוטת זיעה [איכס....?] שהתנפחה מעט ושזה יעבור. רק צריך לעקוב.
אז אני עוקבת...
וירדה לי אבן כל כך כבדה מהלב. פתאום אני מאושרת, ולא נאלצת לחשוב על כל מני משפטים שאני רוצה שיכתבו על המצבה שלי ודברים כאלה.
עכשיו אני יכולה לחייך!
XOXO
GOSSIP GIRL
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
someone cool