מפתיע אה?
'אהבה שלי'.
'חיים שלי'.
הרי רק לפני שבועיים בערך אמרתי לך שזה עבר לי,
שנגמר.
וכשהתסכלתי לך בעיניים, וכשחיבקתי אותך, זה באמת הרגיש ככה.בערך.
אז כנראה שלא..
אבל בעצם, אולי בעצם זאת ההרגשה של אחרי.
אולי זה מה שמרגשים כשחלק מזה עובר.
כי חלק מזה עבר. זאת כבר לא אותה ההרגשה של פעם.
עכשיו אני נותנת לדברים ה'רעים' שאתה עושה להכנס אליי ואני כבר לא מדחיקה אותם.
עכשיו אני מפנימה ומודה שאתה לא מושלם.שגם אתה עושה טעויות.
לפעמים אני חושבת, שאנחנו פשוט נועדנו.
פשוט נועדנו להקרא 'יחד'.
לפעמים אני אשכרה חושבת, שאתה ואני זה ישר חופה, ואתה פשוט לא מבין את זה עדיין. עם כל הקיצוניות שיש בזה.
הרי כמה פעמים כבר קרא שרק צד אחד הכיר בזה והשני הכחיש?
ויכול להיות שאני טועה, אבל תחשוב על זה - המחשבה הזו לא הייתה באה סתם.
הרי מי כמוך יודע - אסור לשלול ישר. אופציות פתוחות. ראש פתוח.
ובשיחה האחרונה, אמרתי לי במובן מסויים שאני גם 'אופציה' אצלך, אם אפשר לקרוא לזה ככה.
פשוט אמרת שאתה לא בשל. שאתה לא יודע מי אתה, שאתה מבולבל.
אז כן, אכלתי את זה.ואני עדיין מאמינה שזה נכון.לא היית משקר לי, לא במצב הזה.
אז חשבתי על זה, והעמדתי את עצמי באותו מצב, והגעתי לשאלה שאני רוצה להעמיד בפנייך-
אולי בת-זוג תוכל לייצב אותך? להראות לך כיוון? לעזור בכל זה?
כי אני יכולה. ואני כ"כ רוצה.
אתה לא מבין כמה אני מחכה להזדמנות הזו, להזדמנות לעזור לך.
להיות נחוצה בשבילך.
להיות נצרכת בשבילך.
כמה שאני רוצה להיות 'אופציה' בשבילך. כמה שאני רוצה לממש את זה, ולהראות לך שזה יכול לקרות, אם רק תאמין קצת.
היום, בשיחה, הרגשתי שאני מפריעה.
בזמן האחרון בכלל, אני מרגישה שאני כמו מכשול באמצע דרכך.
אני משלה את עצמי [ואולי לא?] שיש לך מישהי אחרת, ושברגע שאני מופיעה, אם זה בטלפון או פנים מול פנים, אני פשוט מפריעה. אני מפריעה לך להרגיש את מה שאולי אתה רוצה להרגיש אליה.
אז כן, ממש בניתי לעצמי סצנה מתוך סרט. אני עושה את זה המון בזמן האחרון.
אבל מה לעשות? זאת ההרגשה שאתה נותן לי.
היית קצת ייבש בשיחה. ובטח תתרץ את זה בזה שאתה עסוק כ"כ ואתה עייף.
ויכול להיות שאאמין לתירוץ.בכל אופן, לא אדרוש סיבה נוספת.
אבל היום, בשיחה, לא שאלת שאלות.
לא התעניינת מעל לנדרש. אפילו בקושי עמדת במצופה.
למה זה? האם אני נותנת לך הרגשה לא נעימה? לא נוחה?
אבל אמרת שנוח לך איתי. אמרת שאתה מרגיש פתוח.
אה, בעצם, זה בטח בגלל שאתה עסוק כ"כ ואתה עייף.
אוף. אני לא רוצה שההרגשה הזו תחזור.
לא שוב.
הספיק לי לעבור את זה פעם אחת. באמת.
נמאס לי. נמאסת עליי. אפסו כוחותיי.
אני רוצה שנאהב ביחד, באיזשהו מובן.
לא משנה לי אם זה במובן רומנטי או במובן ידידותי.
מה שכן חשוב לי, זה שהאהבה הזו תהיה הדדית.
אם אנחנו אוהבים במובן הרומנטי, אז שגם אתה תרגיש ככה, ולא מתוך חובה.
אם אנחנו אוהבים במובן ידידותי, אז שארגיש כלפייך רק ידידות. לא יותר.
אבל זה לא קורה.
ומה אפשר לעשות כדי שההרגשה הזו תעלם כבר?!
אמרתי כבר, להשען על המגרעות. להתפס בהן, לשכנע את עצמי שאתה מעצבן ושהיחס שלך לא מתאים לי.
אבל זה לא הולך! אתה מבין????
עברתי את השלב של 'אתה עושה הכל מושלם'. אמרתי כבר.
ואני חושבת על כל הדברים המעצבנים שעשית, וזה מרגיז ומעצבן אותי, ולכמה שניות אין לי חשק לדבר איתך ובא לי להחרים אותך לכל החיים.
אבל זה רק לכמה שניות.
כעבור כמה שניות הכל חוזר. אני לא מסוגלת לא לדבר איתך. אני לא מסוגלת לא לחשוב עלייך.
אני חושבת, אולי זה רק גורם לי לאהוב אותך יותר.
ולא, הפיתרון הוא לא להתנתק. ממש לא.
זה רק יגרור כאב וכעס ועצב וסבל ורחמים עצמיים.
הפיתרון היחיד שאני רואה כרגע, הוא שפשוט נהיה יחד.
לא יכול להיות. פשוט לא יכול להיות שזה סתם.שכל מה שאני מרגישה זה סתם.
זה פשוט לא הגיוני.
מעולם לא פגשתי אדם שמתאים לי כ"כ בכל המובנים.
מעולם!!
ומה שעצוב זה, שאתה לא עושה מאמץ לגלות את זה.
ואם תנסה להשתנות כדי שלא תתאים לי, אז אתה רק מעצים את זה יותר. ואתה רק תתנהג כ'לא-עצמך', ורק תוכיח יותר כמה אתה כן מתאים, ורק תתכחש לעובדה הזו.אז לפעמים לא רוצים. זה לא אומר שזה נעלם.
כל מה שאני מרגישה, כל מה שעובר לי בפנים, כל מה שצף מלמעלה, זה לא סתם!
אני בהחלט מאמינה שזה קיים בשביל משהו.זה לא שם סתם.זה צריך לצאת, זה צריך להתבטא,זה צריך להתממש.
ואני מאמינה ויודעת שאני כבר יודעת מה מתאים לי, אני כבר בשלה מספיק כדי למצוא את מי שמתאים לי, ולדעת שזה הוא, ולהיות איתו באמת לנצח.אם יש כזה דבר.
ואתה לא יכול להתווכח איתי, אני מרגישה שאני בנויה מספיק בשביל ההחלטות האלה. באמת.
למרות שיש לי עוד המון מה ללמוד.
ומה לעשות? אני מרגישה שזה אתה.
אז נלמד את זה יחד. ניבנה יחד. נבנה יחד. תלמד אותי את מה שאתה כבר יודע.
ואני אלמד אותך את מה שאני כבר יודעת. כי בהחלט יש דברים שאתה עוד לא יודע.
ונמאס לי לחכות לך. באמת שנמאס לי.
ואני כבר לא מחכה. ואני רואה אנשים אחרים. אבל תמיד אני נרתעת מלקיים איתם קשר רומנטי.
לא בגלל שאני מאוהבת בך.אלא בגלל שאני כבר מרגישה שייכת למישהו.
ולצערי, אני באמת מרגישה שהמישהו הזה הוא אתה.
נמאס לי לדמיין את שנינו יוצאים יחד.
כבר קשה לי לדמיין אותנו מתנשקים.
ואני באמת חושבת שכל התסמינים האלו הם נורמליים לחלוטין, וזה מה שאמור לקרות.
איבדתי את התלות בך.
וזה טוב, שלא תטעה.
אני כבר לא תלויה בך.
אני חושבת עלייך בכל יום. אבל לא רק עלייך. גם על דברים אחרים.
אני שוקעת במחשבות והרהורים, על שנינו.
אבל אני גם עוסקת בדברים אחרים. וגם דברים אחרים חשובים לי.
ואני לא נותנת לך לתפוס את כל המקום בראש שלי.
ואני מאמינה שככה זה צריך להיות.
זאת אהבה אמיתית. לפנות את הראש לדברים אחרים. לדעת שקיים עולם אחר בחוץ. להסתכל מעבר להכל, להמשיך לגלות עולם, ועדיין, להיות שייך לאדם אחד.
זאת אהבה אמיתית.
בזוגיות אמיתית, בני זוג נשואים - ככה הם.
מאוהבים עד מעל לראש - אבל מפנים מקום לדברים אחרים.
וככה אני.
לגבייך.
אולי.
ואולי לא.
אולי, אולי בעצם זאת ההרגשה של אחרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
