מאכזב אותי לראות בן אדם שכל כך היה עדוק לעקרונות שלו עוזב אותם
ואף פעם לא הבנתי למה זה כל כך מעצבן אותי
ורק עכשיו נפל לי האסימון...אני שונאת את זה שאני זרקתי את העקרונות שלי
ההיתי פעם כל כך פתוחה לעולם
כל כך אוהבת
כל כך מוכנה להיות שם תמיד
תמיד לעזור
תמיד לתמוך
ועכשיו אני אפילו לא זוכרת את האנשים שהכי קרובים אלי
ידעתי שאני צריכה ללמוד לחיות גם לבד
אבל לא ציפיתי שאני יסגר ככה
מצד אחד ניהיתי אמיצה יותר
לא מפחדת יותר
פשוט החיים לימדו אותי-תיהיה נחמד-לא יביא אותך לשום מקום
תנסה להיות הכי נחמד בעולם-יוציאו אותך הרע
אנשים שאתה אוהב-לא יואהבו אותך כמו שאתה אותם
אנשים שאתה פחות שמת לב אליהם-משום מה יחשיבו אותך לחבר טוב שלהם ובחיים לא יתקעו לך סכין בגב
אנשים שהכי קרובים אליך-תמיד יהיה שם כדי לפגוע בך
ופשוט אני לא מצליחה להיות עצמי יותר
אני לא מבינה איפה טעיתי בדרך
ואני לא מצליחה לחזור אחורה
ואולי זה הדבר היחיד שאני מפחדת ממנו
שאני שוב יעבור את כל מה שעברתי שגרם לי להסגר כל כך
אבל אני ימשיך להתקדם
אולי אני יצליח לגרום סוף סוף לעצמי להרגיש טוב יותר