חסר שם .

שואלים למה אני פתאום מרוחקת ..

למה בקושי רואים חיוך ..

וגם כשזה חיוך זה לא הכי אמיתי .

אם זה חיוך אמיתי רואים בעיניים .

אם לא בעיניים זה פשוט השקט הלא אופייני לי .

מיום ליום קשה לי להאמין בחברות ..

לא יודעת להסביר את זה.

ובאמת שיש בנות ספורות שאני הכי סומכת עליהן בעולם .

ועדיין קיים הפחד שגם הן יפגעו ..

כל כך הרבה עברתי בחיים שלי ונמאס לי כבר לספוג ..

אני פותחת פתח שידרכו עליי והן מנצלות את זה כל כך

וזה אפילו לא במודע, הפתח שאני משאירה מאחוריי ..

אם אני לא אעצור את זה זה יגמר רע. רע מאוד..

אין לילה בלי בכי ,

אני מתגעגעת ללילות שאני נרדמת עם חיוך ..

היה יום כזה, שבוע שעבר כשהשלמתי עם הילד שהכי חשוב לי בעולם .

אבל היום החיוך הזה ירד.. פשוט ירד, והיא האחראית לזה .

כמה תמימה אני יכולה להיות ? כמה פאטתית שאני יכולה להאמין שאנשים משתנים ?

יותר נכון שהיא יכולה להשתנות .

החברות המסויימות האלה ידרכו עליי בשביל בנים .

זה פשוט מחליא אותי .

ליאור , עם העצב שמאחורי שמחת החיים -שכבר איננה , לא כרגע ..

לפני שלושה ימים הייתה לי יומולדת , 16 (:

אהמ היום הזה עבר לא משהו כל כך ..

אבל הבנתי המון דברים .. דרך יומולדת אפשר לקבל כל כך הרבה מידע ..

אני פשוט מקווה שביום מן הימים הכל יסתדר..

עם כל זה, אני נשארת אופטימית .

האמא הכי יפה שייייש333 >