בנסיעה פשוטה על הכביש העוקף של חיפה, בדרך לצ'אק פוסט, אפשר ליראות בשוליי הדרך דברים שונים: עגלת בורקס בכר העגלה, חנות מוצרי חשמל, סוכנות טיסות, מכללת תילתן, מנופי. נמל, מכוניות פונות לעבר המושבה הגרמנית, אנשים אשר ממתינים למשהו כשבעצם כולנו כאלו אבל את שלתי החוצות הגדולים ליד מפעל דגן או גשר הכניסה לכביש 22 החדש אותם אני הכי זוכר בכל נסיעה שלי צפונה. מעבר לכך שמשרד הפרסום שהציב אותן צריך לזכות בפרס על שיטיפת המוח, הוא גם עורר בי מחשבות אין ספור עם סלוגנים משונים למנייהם. "אין כמו מאמאעוף" ו"זה טוב זה אוסם" הם לא הסיפור כאן, המשפט שנחקק לי הוא דווקא "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי" של חברת המכוניות אלפא רומאו, וברגעים מסויימים בחיים אני שואל את עצמי "האם לזה המשפט.מכוון?" כמו למשל לשבור שיא בריצה או לקפוץ בנג'י, לצלול באילת או להשתכר עד איבוד הכרה, לעשן סמים קלים או לקעקע את הגוף, להעיף עפיפון או ליצור הרמונות בחול מה מגדיר אותך חי בעצם? האדרנלין? הממון? האלטרנטיבה? ההסכלה? ובכל זאת כמובן שזה רק שלט פרסום שמאפשר לי אסוציטיביות לדברים שחשובים לי באמת לשאול. אולי אחת התובנות תהיה באמת אלפא רומאו בסופו של דבר.

אתמול, ביום הזיכרון, נשלחתי לייצג נוכחות של הגדוד ולהצתוות למשפחה שקולה. לצערי הגעתי ליום זיכרון מאוד משמעותי כי חודש לפני האמא של אותו חייל ולו שתי אחיות ושתי אחים, נפטרה. כל המחשבות צפו מחדש והשרפרף שליד הקבר שתמיד ישבה עליו צרם בזיכרונם ולכן מצאתי עצמי נחשף לשלב עדין של התמוססות הנפש. עם כל האמוציות הללו נפלו עלי מחשבות שרצו במהירות של להבה רוקדות. משפטים על גבי משפטים שנישזרו וניפרמו בשביל להבין ולהזדהות עם תחושות הבטן שלי לכל הסיטואציה עד שהמשפט הזה תקף אותי שוב, משום מקום, "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי" ובאותה התקפה המוח שלי חשב להחזיר לאותה התמעת פירסומאי על שלט חוצות אמירה על אמירה והורכב לי המשפט, ללא כל כוונה או יכולת שליטה בעצמי, "זה שאתה מת לא אומר שאתה חלל".

אני לא יודע למה העולם עצר באותו רגע. אולי מגודל התהייה האם זה נכון. אולי. האם עצם העובדה שרק נשמתה בחייך אומרת שלא תשאיר חלל? ריק כזה שאין להכיל או לקמת אותו, פשוט ריק.  האם יש סיפורים שלא שווה לספרם? ואם כן אולי על עובדה זאת אנו בונים את קומץ הטוב באדם שנאלם למרות שכולם יודעים שבכולם יש גם דברים לא טובים. עובדה כי בני אדם שלא הרחיבו את עצמם נשכחו בדפי ההיסטוריה חסרי שם משמעותי שיש להזכיר, לשנן ולזכור בדפים הרבים כל כך שגם ככה יש. והפחד שמתגנב לו ואומר מרחוק "אתה תהיה עוד דף באתר יזכר, אחד מתוך שעוד יבואו" אך בכרך של בריטניקה לנוער אני לא יהיה, ואף אחד לא ישאיר לי דף ריק אפילו שאנשים יתהו מי היה אותו האדם שלו שמרו מקום שלא מילא?  אם ככה אז באמת זה שאת מת לא אומר שאתה חלל.