שבת של שמירה. ארבע שעות של מחשבות רצות. ומה רץ אם לא מה אני מעבר למעבר של המעבר. עוד סיפור על אהבה. עוד ציור לפורקן הנשמה. עוד מנגינת גיטרה ומפוחית של חבר. המילים רצות בהד של סינוסים במרווצ הראש. צא לטייל הן אומרות, זועקות להשתחרר בלבד של הרגלים מול הטבע העצום. עוד אהבת אישה פשוטה לאישה שחייכה לי חיוך סתמי ברחוב או לאחת שסיקרנה או לאחת מתוסבכת שזקוקה לעזרה. לדעת מה הוא חופש, האם יש לו בכלל הגדרה? הקירות הללו הם חומריות שכולאת אותי אבל מנטאלית אני גם כלוא. חוזר למחשבות על הנשים שמקיפות אותי, כמה אני אוהב אותן, כמה הן חשובות לי, כמה הן לימדו אותי. לאהוב למרות שאתה דחוי מינית, לא אשמתי הן פשוט נמשכות לנשים וככה למדתי אהבה גולמית מה היא. להיות ולהבין מה הוא הצורך של אדם בחברה אנושית, סתמית כזאת של לגנוב את האף או לשתות בקבוק יין, ועוד אחד ואולי אפילו עוד אחד סתם בארבע עיניים וגיטרה. מוזיקה טובה שמושכת את ניצרת הרצון לזוז. ביט ועוד תו שגורמים לך לטופף עם האצבעות על השולחן, שיש תחושה כזאת שהדם משנה כיוון זרימה. ובידיוק נשאלתי למה אני לא כותב יותר על או,ר וטבע ועניתי כי היום אני סתם רודף נשים וטבע לא סביבי. והינה אולי אני כלוא במחשבות התשוקה שלי להעניק את עצמי לאישה? אולי אני בכלל צריך להשתחרר מהטלות שבנשים. אולי זה כי הצבא גוכם לי להרגיש ריק מכל תוכן ושיחה. בגלל זה אני כותב ושואל שאלות מצחיקות אנשים רנדומלים? לא נותן לעצמי להישבר לתוך ההבנה שאני בעצם כלום לאומת מה שיכולתי להיות אם הייתי אזרח. מה זאת האמירה הזאת בכלל? להיות משהו? בקושי אני ועצמי מסתדרים. אבל כשאני בבית אני חי, מלא תשוקה לחוות ולהיות כחלק מהרוח של הרגע. ופה אני רק שוקע לשינה עם חלומות מפחידים חסרי משמעות אמיתית. לפחות חזרתי לחלום, כמה שנים עברו מאז שחלמתי חלום צלול. מסע חופים בכל הארץ עם ליז, להכין מתנה לנהר, לחבק את ניצן, לתפוס טרמפים עם אלה, להשתקר עם רעות, להכין צמידים עם אוריקי, לדבר עם לירן על המכינה בעין פרט, לשתות קפה עם נטע, לדבר עם יסמין בסקייפ, לטייל עם קמליה, לעשות אקרובאלנס עם יעלי, להשתגע עם דוני, להשלים פערים עם נועם, לצחוק עם סתיו על הצגות, להחליף ספרים עם קרן. כמה לעשות כל הזמן. העולם רץ ואני בינתיים רק חושב אם בכלל לעשות משהו יחד איתו, ליצור בו אושר לאנשים טובים. מרדף.. מרדף.. החיים האלו מלאים בכל כך הרבה ובין כל ההרבה הזה משמעויות ניסתרות ברווחים של המבטים. פוף פספסתה פוף שוב. מרדף של רגעים. רגע רודף רגע שרודף רגע.