כולם צועדים בדרך, צופים בסימנים החולפים. אני חושבת שאלך אחרי ליבי, מקום נהדר להתחיל ממנו.

אני רואה אותך מגלגל לנו את הפייסל הקבוע של שעות הדמדומים.

רק אני ואתה במרפסת הקטנה אך מספקת שלנו.

הרעש של הגלים הנשמעים ממרחק עולה על כל הרעש הלבן של הרחוב,

אבל מי שמקשיב באמת יכול לשמוע את השקט.

השקט שיש לי בראש ובלב מאז שאתה נכנסת לי לחיים.

אני פותחת בינתיים בקבוק יין אדום קר כמו שאתה אוהב,

וכמו שאני למדתי לאהוב בשבילך.

"רוצה לפתוח?" שאלת.

ישבתי לידך בספה והנחתי עלייך בקלילות את הרגליים שלי.

הדלקת לי בינתיים את הפייסל ושאפתי שאיפה ארוכה ולקחתי את הראש אחורנית.

עצמתי עיניים, הרגשתי את הצריבה המוכרת בגרון ונתתי לכל הרע הזה להפוך לטוב בראש שלי.

ליטפת לי את הרגל ברכות כמו שאתה יודע שאני אוהבת.

"אתה כבר מתחיל?"

"את יודעת שקשה לי לעמוד בפני הרגליים שלך."

חייכת אליי עם החיוך השובב שלך שאני לא מצליחה להישאר אדישה אליו אף פעם.

ואני רק חשבתי על איך זכיתי. איך זכינו שיש לנו אחד את השנייה.

נישקתי אותך פתאום.

נשיקה שריכזה בתוכה את כל מה שאני מרגישה. כל מה שעברתי.

כל הכעס והבלבול והרגש והחיפוש אחרייך. עוד לפני שידעתי איך אתה נראה בכלל.

כל האכזבות והעליות והשנים הארוכות והירידות ושוב עליות ושוב ירידות. כל הלילות לבד שנראו יותר ארוכים מהשנים.

איך הלב שלי נסדק כל פעם קצת על ידי כל מי שהיה לפנייך עד שכמעט והוא נשבר ללא שוב.

ואז אתה הגעת. ואיחית סדק אחרי סדק בסבלנות אינסופית. עכשיו נשארו רק הצלקות.

"מאיפה זה הגיע?" הבטת בי מבולבל.

"אני אוהבת אותך, זה הכל."

אם רק הייתי יכולה להתחיל לספר לך כמה תלאות עברתי בדרך אלייך.

כמה סטוצים וגברים והבטחות ומילים גדולות ומעשים קטנים.

כמה "אני לא מוכן לזוגיות", "את באמת מקסימה אבל", "אני לא סגור על עצמי",

"בואי נזרום ונראה מה יהיה", "הטיימינג פשוט גרוע אני מצטער" שמעתי בחיים שלי.

 אבל אם כל מה שעברתי עד כה היה הוביל אותי לרגע הזה,

שאני יושבת איתך במרפסת עם כוס יין ופייסל...

הרגע שבו משכת אותי אלייך, החזרת לי בנשיקה וחיבקת אותי חזק, מפחד לאבד אחיזה.

"אני מאוהב בך. את זה הכל בשבילי."

זה ללא ספק היה שווה את זה.