שיר יפה, אחד היפים ששמעתי. |
| 10/2009
פוסיק חשמל
נזכרתי לאחרונה בתמימות הנחמדה שהיתה פעם ברינגטונים הסלולריים. פעם, כשבגרוש היה חור ומכשירי הקסם הניידים הסתפקו במונוטוניות כובשת, היה די מגניב, האמת.
היו לי כמה חברים שהיו מוכשרים כשדים בתכנות מנגינות במכשירי נוקיה הקדומים. אמנם הם לא יכלו לה, למונוטוניות הדינמיקה. אבל יחד עם זאת, הם הצליחו להוציא מקצבים לא רעים בכלל, וזה היה די מגניב. אני התחברתי לדור הסלולרי מאוחר קצת. אמנם עדיין היה לי מכשיר כזה, חד צלילי, אבל הוא התחכם קצת. היה לו מסך תכלכל, ותוכנת הלחנה מגניבה כזאת, שאשכרה היתה בה חמשה של תווים, וכל צליל שהקלדת, הוצג ממש כתו, עם מקצב והכל ואפילו עם חצאי טונים. והאמת שזה היה איכשהו יותר מגביל מאשר בנוקיות.
מילא.
אני חושבת שזו היתה תקופת עדנה נחמדה. היום הצלילים הסלולריים זולים ומרעישים כל כך בכל מקום. חלפה לה אמנות ההלחנה הסלולרית.
מאיפה הגיעה המילה "פּוּסִיק"? יש שיאמרו אולי מ Pause, אבל איכשהו נראה לי שדוקא מהשורש הפשוט פ.ס.ק. פשוט הטייה משונה.
איך זה שלילדים מגיל 5 עד 10 בכל מקום בארץ משמרים סלנג ילדותי שכזה במשך השנים? איך זה עובר מדור לדור?
קסום.
היום בעבודה ישבנו בתמימות מול המסכים, הוגים ב Code review פשוט (לא ייאמן כמה חופרים שם על כל פסיק ושעל. אבל כנראה שזה חיוני ועדיף על המקרה ההפוך). הערב כבר נפל, הודות לשעון החורף המיותר, והיתה חשכה בחוץ אך חמימות מהולה במזגן בפנים. כשלפתע כבו כל האורות וגם המסכים הלכו פייפן. זה היה די מפתיע - בחוץ דוקא נותרו בנייניה של תל אביב מוארים ללא כחל ושרק, ורק אותנו חברת החשמל החליטה לדפוק. או שאולי איזה פגע טבע אחר החליט שאנחנו צריכים ללכת מוקדם יותר הביתה היום.
אנשים החלו מהלכים ללא מטרה במסדרונות, מחפשים מוצא בצנצנת הבייגלה (טוב, נו, רק אני), ותהו אם להמתין ולקוות שהאלקטרונים ישובו לזרום בשצף קצף, או פשוט לוותר ולעוף משם.
כמובן שאנשים כמו אנשים, לא משתנים אף פעם. פעם ילד בית ספר - תמיד ילד בית ספר. אם אין שום דרך לעבוד, אז פשוט הולכים, למה לטרוח להשאר?
המנהלים בעלי הלפטופים המשיכו לשקוד על מסכיהם הקטנים בחדריהם החשוכים, לא ברור איך ולמה. אפילו הגדיל אחד לעשות, ופרץ החוצה פתאם למסדרון עם לפטופו מונף אל על וזעק מרה "איזו קטסטרופה! איך אפשר לעבוד בחושך הזה?!"
איכשהו כל שאר האנשים שעמדו וקישקשו במסדרון לא הבחינו באירוניה המופלאה ובטירוף הדק הזה שאחז בו. או שיש לי חוש הומור קלוקל ומוזר מדי, או שהם פשוט איבדו את שלהם אי אז בגיל 30. לא ברור.
לסיום, קבלו ביצוע מגניב לשיר מגניב של להקה מגניבה (שתיהן מגניבות, כנראה).
מגניב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
