שיר יפה, אחד היפים ששמעתי. |
| 5/2009
סבאח אל ח'יר
אבא שלי, כמו הרבה אבות אחרים שנולדו לפני קום המדינה (אמנם רק שנה לפני, ובכל זאת), חושב שהוא מבין הרבה בטכנולוגיה ובאינטרנט, כשבעצם - כמובן - הוא לא מבין כלום.
הוא מתפאר שהוא מגיב בטוקבקים על כתבות, ושהתגובות שלו נושאות פרי במציאות - למשל התפטרותו של רמי בלינקוב, שאבי חזה אותה יום קודם ואפילו טיקבק ואמר שזה יקרה, וראו איזה פלא, הברנש התפטר.
המדיום המגוחך הזה, שבו אנשים כותבים כל מה שעולה להם בראש בלי שום פילטרים, ולרוב גם בלי לדעת גם עברית, מתאים כמו כפפה ליד לאנשים כמו אבא שלי.
זה די מצער, אבל זה מאגר הגנים שלי. מעניין אם זה מה שאני אעשה בגיל שלו.
האמת שלא היה לי יותר מדי אכפת מה הוא עושה עם המחשב שלו (שהיה פעם שלי), אלמלא הוא לא היה מדביק אותו בוירוס שיצא מהאופנה כבר לפני שש שנים, ומכריח אותי לתקן לו את המחשב במהלך מוצ"ש אחד ארוך במיוחד, כשהדרישה המרכזית היא להציל את ה My Documents שלו, מן הסתם.
אך אל חשש! המחשב היה שלי, כמובן, ומן הסתם התקנתי בו גם לינוקס, כך שכל המסמכים ניצלו. הידד לקוד הפתוח.
אבא ניצח, אבל האינטרנט ימשיך להפסיד.
לפעמים קורה, שאני מתעוררת בבהלה במוצ"ש, אחרי שנרדמתי תוך כדי קריאת ספר, ואני לא מבינה למה חשוך סביבי ואיזה יום היום בכלל. ואז אני בד"כ מתחרטת, כי כמעט אף פעם אני לא מצליחה לשכנע את עצמי להרדם שוב בלילה, לפני יום ראשון.
ואז העייפות נגררת לתוך השבוע, וחוזר חלילה.
יחד עם זאת, נחמד לפעמים להקשיב לציפורים מצייצות באיזור 5 לפנות בוקר. אני בטוחה שיש תבנית ומשמעות לציוצים המסוימים האלה, של עלות של השחר, אבל אין לי באמת רצון עז להבין מה הן מקשקשות. זה סתם נחמד לחשוב על זה.
ואז מצטרפים הנהמות והקרקושים של משאית הזבל, וזה סימן שהנה, עוד שבוע עבודה נהדר ומלא פוטנציאל מתחיל.
ייפי קאי יאיי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
