נסעתי לתומי בנתיבי איילון בשעת לילה, במהירות החוקית פחות או יותר, ועם הביטלס שאירחו לי לחברה.

לפתע העירו פנסים קרובים מדי את המראה הקדמית וסינוורו אותי במקצת, והמשיכו לחלוף במהירות מימין לשמאל, עד שהגיח רכב חבוט מצידי השמאלי, שהמשיך את נסיעתו בקצב פראי אל עבר הנתיב השמאלי.

עד כאן אין כל חדש - לא מפתיע, לא מרתיע, ולמעשה שגרתי להחריד.

צפיתי בו בהקלה מתרחק ממני שמאלה וקדימה ואילך, והמשכתי בחדווה לחתור ימינה כדי לצאת במחלף שרציתי.

אלא שלפתע החל פגושו האחורי להתנדנד במתינות ולהקרע ממקומו. הרכב המשיך בנסיעתו הבהולה, אך הפגוש - בהילוך איטי ואלגנטי נפרד בנפנוף מהרכב, והתגלגל לו בשלווה על הכביש, עד שנחת ועצר למנוחת עולמים בנתיב בו נסעתי הישר לפניי.

אין מה להתרגש, הרי זה בסה"כ פגוש - אמנם פגוש גמיש וחביב, אך עדיין רק פגוש. בכל זאת, העדפתי שלא לדרוס אותו וחמקתי הצידה והמשכתי הביתה.

וגם הרכב החבוט ההוא, לא התחרט יתר על המידה, ורק הגביר את מהירותו, כאילו חש קליל וחופשי יותר.

שיהיו בריאים כולם, ואם אפשר שירדו מהכביש וגם לא יחזרו.

וכולי תקווה שהפגוש המשיך את חייו בסביבה רגועה ומחבקת, והשאיר את ימי האוטוסטרדה מאחוריו.

שבת שלום.