Out of the fire and into the fire again You make me want to forget And start all over

אין מצב. פשוט אין.

רק אתמול - שלשום ראיתי אותה, הכל היה כ"כ רגיל.

איך דברים כאלה קורים? איך?

אני מרגישה ממש רע. ממש חולה. פיזית. הראש שלי לא במקום, הלב שלי חצי מתפקד, אני רועדת..

כאילו זה קשור אליי, אבל בעצם, זה כן קשור אליי.

זה קשור אל כולם. אל כל מי שהיה לו קשר איתה. אני מכירה אותה, אני ראיתי אותה במצבים הטובים והרעים,

אבל פאק אני פשוט יודעת שכשהיא תחזור לבצפר שוב...

אני לא אוכל להסתכל לה בעיניים..

הייתי כבר במצבים כאלה.. דוד שלי נפטר לפני שנתיים בערך..

אני זוכרת, שכשדודה שלי חזרה מההלוויה..והיא בכתה... כ"כ בכתה..והדמעות לא עצרו..

וכל המשפחה מסביב, עוזרת לה לעמוד, מנחמת אותה.. אבל , בעצם כל הניחומים לא יכולים לעזור..

אני זוכרת, רק הסתכלתי עליה, מבט אחד קטן, קצר..

והנה אני.. לא יכולתי לעצור את דמעות... כמעט כמוהה..

פתאום הבנתי .. אי אפשר לתאר את זה.. זה פשוט זה..

ואיך אני אוכל להסתכל לה בעיניים כשהיא תחזור?! אני לא אעמוד בזה.. פשוט לא..

ואני כ"כ רוצה לחבק אותה עכשיו ולהגיד לה שהכל בסדר.. שיהיה טוב.. שאני פה בשבילה...

אבל איך אפשר לדבר עם מישו, ולא להסתכל עליו בכלל?

זה כ"כ עצוב ובלתי נתפס..

פאק אני דיברתי איתה לפניי כמה ימים! וצחקנו! מי היה מאמין שדברים כאלה באמת-באמת קורים!?

זה לא אמיתי! זה רק חלום! חלום רע שבוודאי נתעורר ממנו בצמרמורות באמצע הלילה..

ואז נשתה כוס מים, וננסה לשכוח הכל.. ונחזור לישון.

ולמחרת בבוקר אני אראה אותה בבצפר, צוחקת, ולא אזכור מאותו חלום רע דבר..

הרי, זה לא קרה באמת, לא?

לא. אין מצב שזה באמת קורה. מוות נראה דבר כ"כ רחוק.. רחוק ממני, מהחברים שלי, מהאנשים שאני מכירה..

וככה אני גם רוצה להשאיר אותו..

רחוק-רחוק.. ככל האפשר...

ממ זה מה שהיה לי בראש.. פריקה שלא הושלמה לחלוטין, כי זה עדיין בפנים..