היה לי יום נחמד היום,
הבה נתחיל מתחילת היום, שזה אומר 00:00 -
00:00 בחיפושים אינטנסיביים אחר סרט הולם במחשב (למעשה זה היה בהתחלה לגביי 'המסע המופלא', אבל לא מוצאים אותו בשום מקום! "המסע המופלא צפייה ישירה" "המסע המופלא להורדה" שום כלום! ועד שמוצאים - הלינק לא פועל :\ הו כן, ספויילר למה שהולך לקרות בהמשך היום - אני אבזבז את מיטב שעות הערות שלי בלנסות להפעיל את הווידיאו (כן, ווידיאו, למי שלא זוכר, מכשיר ישן ומגושם לתוכו מכניסים קלטות גדולות ומגושמות גם הן, וצופים כך במה שהקלטת עליהן) כי סוף סוף מצאתי את הקלטת שהקלטנו עלייה את הסרט הנכסף - רק ב17:00 הבנתי, בעזרת קצת עזרה מאמא - שהווידיאו לא עובד עם הטלוויזיה החדשה. כי כשהטלוויזיה הזאת נולדה לא היו ווידיאו, בדיוק כמו שבתקופה שאני התחלתי לצפות בטלוויזיה לא היה מלרוז פלייס. הפסד? רווח? אין לדעת, לא הייתי פה.
עידן הקלטות גווע ודעך לאורו של הDVD בעודו בשיא פריחתו.
יהיה זכרו ברוך.
04:15 - מפסיקה את הסרט 'צ'רלי בממלכת השוקולד' שהצלחתי למצוא, והולכת לישון. (כמובן שזה עוד מחכה לי כשאני אתעורר).
אגב, במשך הלילה ניסיתי ליצור את הנוחות המקסימלית לצפייה בסרט! - הוצאתי את המיטה המתקפלת, והצמדתי את זו לשולחן הכתיבה, עליו הוקרן הסרט (דרך המחשב), לקחתי את כל הכריות מהסלון, כיווננתי את המאוורר לשלמות, הכנתי לי שוקו חם, או בעברית - משקה קקאו לוהט (שהתקרר עם הזמן וגם לא היה כזה טעים :\), עמעמתי את האורות ברמה המתאימה, ועוצמת השמע הייתה המקסימלית לאותו רגע! טיפה יותר והבית היה מתעורר.
היה נחמד :)
11:50 - מתעוררת ע"י אבא, שנראה כי היה מעט מופתע מאיך שהצלחתי להזיז את כל החדר בזמן שהוא יישן כדי להרים את המיטה.
המשכתי לצפות.
12:00 - 17:00 - מנסה להפעיל ווידיאו שלא ייעבוד גם אם אני אבקש מאוד יפה. חצוף.
17:55 - מוותרת על אוטובוס שהייתי אמורה לקחת כדי לנסוע לרחובות לקנות לאמאבא מתנה לימיי הולדת
(יאי! היום יום הולדת לאמא !עוד יומיים לאבא!
)
ובמקום זאת מדברת עם כרמל, שמעביר לי את דליה, שמעבירה לי את סמדר, שמעבירה לי את עומר (רועיי!!) שמעביר לי מישהי אחרת, ואז עוד מישהי, ועוד מישהי, וכרמל, ועוד מישהי, (הו כן, בהתחלה היה גם את איתי, אבל איתי לא אמר לי שלום כשהוא הלך, למעשה, לא ידעתי שהוא נוסע עד לרגע שכרמל אמר לי! לפיכך - הוא ייצטרך לומר לי בעצמו שהוא הלך, רק אז אוכל לדבר איתו |סנוב|) ועוד אחד, ושוב כרמל וכן הלאה..
מסתבר שילדה לא מוכרת וחביבה להפליא בטלפון הוא מוצר מבוקש במחנה צ'ייס! 
18:40 - עליתי על אוטובוס לרחובות.
הנהג עצר לנו לא בתחנה, אלא ממול לקניון עצמו, בגלל שהיה חפץ חשוד והוא אמר שהוא לא הולך לשם. פחדן.
אז כאשר 200 שקלים בכיסי, רון בלבי ושיר שמח על שפתיי, מתרוצצת אני בקניון בין החנויות, לבדי, כעכבר פחדן וגלמוד, מחפשת אחר המתנה המושלמת עבוד הוריי מולידיי. טלפון לתום:
"תום?"
"מה?"
"אממ מה אתה חושב כדאי, לקנות להם ספר, או דיסק? כאילו, לכל אחד. או שיש לך רעיונות אחרים?"
"אממ.. איזה דיסק חשבת?"
"אממ יש מין אוסף כזה של אריק איינשטיין, 3 דיסקים ב-70 ש"ח, ויש 2 אלבומים כאלו, שונים. שזו אפשרות, כי דיסקים בודדים עולים כאן לרוב 60."
"אוקיי.. איזה ספרים ראית?"
"אממ לא זוכרת.. לא ראיתי משהו מיוחד."
"לכי לשם תגידי לי איזה ספרים יש."
"אממ, טוב, אבל זה בצד השני של הקניון, וקומה אחרת."
"תעלי"
"טוב." *הולכת לצד השני של הקניון. 5 דק'*
"טוב אז אמא אוהבת ספרות מקור, נראה לי גם אבא, יש כאן סדרה של עמוס עוז, אפשר לקנות לכל אחד אחד.. אבל זה 88 ש"ח"
"עמוס עוז זה טוב.. איזה עוד דיסקים אמרת שיש?"
"קודם הייתי בטאוור רקורדס.. אמרתי לך, יש אריק איינשטיין."
"מה עוד יש?"
"רגע.."
*אחריי 5 דק'*
"טוב, אני שוב בטאוואר רקורדס..."
*דנים בדבר הדיסק*
*הולכת לסטימצקי, שוב, חוזרת.*
"טוב, תקני את אריק איינשטיין, מקסימום יש להם זיכוי." .
תודה לך תום. על שהורדת ממשקלי חצי קילו.
בסופו של דבר קנינו (אני עשיתי את הקנייה, אבל מהכסף של שנינו אז.. 'קנינו' :\) :
* אוסף של אריק איינשטיין
* כרית צוואר כזו למסאג'ים
* שקית מלאה בכל טוב - שוקולדים :)
* 2 בלונים ענקיים, אדום ולבן.
מעט ועלוב, אבל גם 200 שקל הם מעט ועלוב. זה מה שקורה בעיתות משבר כלכלי.
בזמן שחיכיתי לאוטובוס היה לי משעמם. אז מהמעט כסף שגיליתי בכיס שלי (15 שקל) הלכתי לרכוש קרפ. רק ההכנה גזלה בטח 3 דק' + ההליכה הלוך חזור לאורך הקניון, משהו כמו עוד 3 דק'.. בזבזתי 6 דק' של המתנה! היה לוקח יותר לאט אם הייתי מחכה במקדונדלס. טיפשה.
בכל אופן, משחזרתי, חיכה לי על ספסל מקביל ילד יפה ומוכשר - הוא ליהטט! כןכן! ליהטט ב-3 מקלות. זה היה מרהיב....
הלכתי והתיישבתי לי, וחיכיתי שהזמן ייעבור (איזה 20 דק'!! גרר 
)
הו כן, רק לשם הרקע לאיך נראיתי באותו זמן עד שהגעתי הביתה -
ילדה קטנה ובודדה עם 2 בלוניי הליום ענקיים קשורים לתיק.
מסתבר שילד ערס-לייט מהשכבה שלי היה שם עם המשפחה שלו, גם הוא חיכה לאוטובוס. הוא ראה אותי בודדה עם בלונים.
כשעליתי על האוטובוס היה נחמד. היה לי מקום. לי ולתיק המקושט שלי, כמובן. סייד ביי סייד.
אבל אז האוטובוס עצר תחנה ראשונה - והתחילו לעלות מלא אנשים.. תחנה שנייה - מפוצץ.
איש זקן וצחור שיער ביקש ממני, וניצוץ רוגז עלה מנימת קולו - "אפשר שתזיזי את הדברים?"
הזזתי. הייתה לי בררה? - לא שהייתי כזו חוצפנית שהחלטתי שהתיק שלי יותר חשוב מבניי אדם, פשוט באמת לא היה איפה לשים אותו. הוא היה מנופח מהקופסה הענקית של הכרית מסאג'ים הארורה, והבלונים לא ממש עזרו בעניין. לא היה אפשר לשים את זה מתחת, וגם לא ממש עליי, אבל..
הצטופפתי ושמתי את תיק הגב על בירכיי, מחזיקה אותו בשתיי ידיי, אחרת היה נופל על האדון שלצידי.
לא עברו דקות מספר, וכבר הגברת הישובה לפניי התלוננה בקול נרגז -
"הבלונים האלו מפריעים לי." - החזקתי גם אותם צמוד אל ליבי.
וכך כל הנסיעה מרחובות ליבנה, מכונסת בעצמי ובתיקי כגולם בתוך במבה. והבלונים הענקיים שלי (לא נשמע טוב.
) שהפריעו לי להביט בחלון ולראות מתי לעזעזל אני אמורה לרדת.
בשלב מסויים, שכבר היינו בתוך יבנה ומעט אנשים יירדו החלטתי שזהו זה! וביקשתי מהאדון אם יוכל לעשות לי מקום - אני עוברת!
תיכננתי לקום ולעמוד כל הדרך הקצרה שנשארה, אבל מתסבר שהיה מקום פנוי, אז היה לי נחמד :)
הגעתי הביתה שמחה וטובת לב, תום וחברתו היו בבית, משום מה הוא שיחק אותה שמן ואכל מלא ועוד הצהיר שאם הבית לא היה ריק הוא היה אוכל עוד, כי הוא עדיין רעב. בדר"כ אנשים מתנהגים הפוך בחברת אנשים! אוכלים פחות!
2 אפשרויות :
1. אח שלי מוזר ויחיד במינו.
2. רק אנחנו, הבנות, דואגות לתדמית העדינה המנומסת הלא-גרגרנית והבלתי-בהמתית. האם זו בעיה של הגברים? האם הגברים עיצבו את אישיות הנשים במשך השנים בעזרת ציפיות גבוהות מידיי? (*מכחכחת בגרוני* סליחה, איך לעזעזל הגיע לי קארי לגרון?! חה חה אני מתוחכמת..)
אפשרות 1 הגיונית יותר. ונכונה.
ועכשיו אני פה :)
זה היה היום. עכשיו אני בהתלבטות קשה -
האם לצפות בסרט אנימציה נחמד בלילה, או לצפות במקס פיין, אבל הפעם עד הסוף XD
במה אני מתלבטת? במקס פיין יש את מילה קוניס הכוסית!
טוב, הסרט טיפה רועש (יריות, צעקות וכו') שעל זה אפשר לכפר, אבל הוא גם עלול טיפה להפחיד אותי, והבית שקט.. וחשוך.. ואני לבד..
וזו בעיה.
טוב אני כבר אגיע להחלטה כלשהי. קפאין לנצח.
לילה טוב :) הו כן, שאני אוותר על זה (ראו תמונות למטה) רק בגלל כמה יריות, רצח, מכות רצחניות ואולי כמה גניחות שאם מישהו ייתעורר מהרעש זה יהיה מאוד מביך?! בחיים לא! 
אני יכולה להמשיך ולהמשיך אבל זה ייהרוג כמה מכם.
אז אצטרך לעשות זאת לאט לאט. כדי לוודא שכולם ראו. :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
