Out of the fire and into the fire again You make me want to forget And start all over

וזה האדם החתיך למאה ה-21.

 XDDDDDDD

באדם החתיך הזה נתקלתי בעונה השישית של 'סקס והעיר'.

הוא שיחק את 'ג'רי ג'ראד' (XD) שאחר כך, בעידודה של סמנתה, החליף את שמו הנורא ל'סמית ג'ראד'.

אתה יודעים, שלא יירדו עליו בעיתוניי הרכילות והזוהר,

לשם דחפה אותו משחקן תיאטרון אומנותי, שמרוויח רק 30 דולר בשבוע 

(ומנסה להתקיים מהצד במלצרות) אל כוכב זוהר אותו נשים (וגם נערים בהתלבטות) מעריצים וחולמים בלילה.

אבל הוא - נשאר אותי אדם מקסים. שאפילו שסמנתה מנצלת אותו רק לשם סקס,

ועושה כ"כ הרבה מאמצים כדי שהוא לא ייתיחס אל זה כאל יחסים אמיתיים (עושה ביג דיל מזה שהוא מנסה להחזיק לה את היד.

(אווי ווי! המטונף הזה!) בשלב מסויים היא נכנעת.. (נחמד מצדה..) והם מגיעים למן הסכמה כזו ש(לפי מה שאני זוכרת)בשתיקה. - שאלו יחסים, והוא החבר שלה, ולא היזיז שלה.

כי אע"פ שהיא בת 45 והוא בקושי 30, אכפת לו ממנה, והוא אוהב אותה באמת.

דוגמאות לכך (זהירות! ספויילר!):

* היא הלכה איתו לאיזושהי מסיבה, אתם יודעים, יח"צנות והכל (היא גם היח"צנית שלו בזמן הפנוי, אם לא הזכרתי קודם),

האקס שלה הוא זה שהיה על המלון בו נערכה המסיבה, הוא ירד עלייה וניסה להסביר לה שזה טיפשי מצידה להיות עם ילד,

בעוד שהוא אדם בוגר בן גילה. היא חשבה שהוא צודק וזה המעשה הנכון, הלכה איתו למעלית כדי.. טוב, ש"ייראה לה את הסוויטה המפוארת במלון" (=אם לא הבנתם - הם הולכים לקיים יחסיי מין!:O)..

סמית ראה שהיא הולכת לאנשהו, רץ אחריה, ושאל לאן, היא אמרה שהיא הולכת עם ריצ'ארד לראות את הסוויטה.

הוא שאל האם הוא יכול להצטרף (לסיור! מילולית! לא ליחסי המין! ><) והיא אמרה בקרירות שלא, ושזה נגמר.

(בעינייה הייתה מעט חרטה, אבל היא ניסתה להסתירה).

הם עלו למעלה, "עשו את זה", וכל הזמן הזה היא הצטערה על הרגע. מיד אחריי זה היא ירדה למטה במעלית,

והוא ישב, וחיכה לה על כיסא מול המעלית, והיא הסתכלה לו בעיניים, ואמרה שהיא מצטערת והתחילה לבכות,

והוא חיבק אותה ואמר לה שזה בסדר, והם הלכו יחדיו מחובקים הביתה. וזו נראה לי הפעם הראשונה שהיא ראתה בו בן אדם אמיתי, ולא יזיז.

* לסמנתה התגלה סרטן השד. והיא הלכה לכרות את הגידול - זה הצליח, היא חזרה למצב 1 (הטוב ביותר) אבל עדיין היו חששות שנשאר שם גידול מיקרוסקופי, ולכן הייתה צריכה לעבור כימותרפיה, שהתוצאה כאמור, חוץ מחוסר סרטן - נשירת שיער.

אין לי כוח לפרט, אבל השיער שלה התחיל לנשור, וזה לא קרה בזמן הכי טוב (איף יו נאו וואט איימ מין..תרתי-משמע..).

יום אחר כך לסמית הייתה בכורה להצגה שהוא השתתף בה, והוא נורא רצה שהיא תבוא, לפניי שהוא בא, היא הסתכלה על עצמה במראה,

לקחה המזמרה - והחלה לגזוז את שיער ראשה (עדיין לא כולו, משהו שאפשר להסתיר עם היד). הוא נכנס אל הבית, שאל אותה עם היא באה, היא אמרה שלא ושהיא לא יכולה. הוא ראה את השיער שבכיור, הסתכל עלייה (מנסה להסתיר עם היד) לקח את המזמרה וגזז את שיערו השופע (!!!) היא כמובן צעקה עליו (לא חזק..) שהוא משוגע, שזה סימן ההיכר שלו, ויש לו את הבכורה היום וכל זה, והוא פשוט לקח את המזמרה - וגזז! "אחריי שאני אהפוך את הראש הזה לכדור, אהפוך גם את שלך". הוא סיים לקצור את שלו - וקצר את שלה. לבכורה הוא הגיעה עם שיער קצוץ, והיא - עם פאה.

אני אוהבת את הדמות הזאת! יש לו לב כזה טוב, אפילו שבהתחלה היא סתם ניצלה אותו, הוא עדיין רצה להיות איתה באמת (:

כמה קיטש.. אבל לפעמים, לרוב, קיטש זה הדבר הכי טוב שאפשר לבקש..

הבהרות לאנשים שמכירים אותי (וגם שלא) :

1. כדי להתאהב בבנאדם , עליי להכיר אותו באמת. אז אני לא מאוהבת בו. 2. גם בחתיכובסקי לא הייתי מאוהבת. (אבל לשם הפרוטוקול: הוא באמת נראה לי אדם טוב ונחמד.) 3. אנשים שייתחילו לרדת על זה שהוא לא חתיך, או ייגזימו ויאמרו אף - 'מכוער',  - אנא מכם. אם זה לא משהו נחמד, אל תאמרו :\ ואוקיי, דעתכם, וזכות הביטוי, אחלה, מכבדת. רק אל תהיו מגעילים ולא מפרגנים, אלו לא תכונות טובות או נעימות במיוחד לאדם.

4 . נממ אני ילדה שאוהבת לדבר בהגזמה. כשאני אומרת שאני 'אוהבת' ילד,שאני לא ממש מכירה, אני לא באמת אוהבת אותו, למעשה אני אפילו לא חצי. הוא פשוט חתיך, ואני פשוט מתלהבת.

לילה טוב, והמשך חופש מהנה (:

הוי אבא קריר כ"כ מוכשר..בעת שקראתי את הסיפור המרתק, חשתי כי ברצוני לחלוק אותו עם העולם! הריי לכם.. (:

אדם נכנס לפיצוציה.

אין אף לקוח מלבד אדם ואין אף מוכר מלבד המוכר.

אדם: "שלום, יש לי עשרה שקלים ואני מעוניין לקנות דברי מתיקה!"

הוא מראה למוכר את המטבע שבידו.

אדם מחפש דברי מתיקה בפיצוציה. הוא עובר על המבחר "כמה זה?" שואל אדם בעודו מנופף ומנפנף בממתק בעל אריזה אדומה. המוכר אומר: "שש" אדם שואל כמה. המוכר אומר שוב שש. שש שקל. "ששה שקלים," אומר אדם. "מה?" "יש לומר ששה שקלים," מסביר אדם. "אתה אמרת שש שקל ועל כן טעית. אינך מדבר עברית כראוי." "ששה שקלים זה עולה," אומר המוכר. הוא מכיר טיפוסים מהסוג של אדם ואין לו כוח להתווכח איתו. מי שעובד בפיצוציה יוצא לו להכיר את כל הדפוקים.

אדם עבר על כל המדפים. על כל הממתקים. כמה זה וכמה זה. הוא לא פספס אף אחד. אפילו טוב טעם! "אם אקח שניים כאלו," הרהר אדם בקול רם בעודו אוחז בחטיף כלשהו, "לא יהיה לי מספיק לעוד אחד מהטעימים ההם." המוכר הדליק סיגריה.

"אוי, כאלה!" קרא אדם לפתע, "אני אוהב כאלה!" הוא שלח את ידו לעבר ערימה של חטיפי קוקוס מסוכרים עטופים באריזה שקופה. "נהדר!" אדם רקד והאושר על פניו היה כ-הכנס כאן דימוי טוב כשיהיה לך כוח לחרא הזה-. המוכר בדק הודעות בסלולרי שלו.

אדם העמיס על עצמו שבעה חטיפי קוקוס נהדרים ופסע לעבר הדלפק, שם עסק המוכר בנשיפת עשן לבן ומחיקת פרסומת לשירות עדכונים חדש. כשהבחין המוכר באדם המחוייך שעמד מולו, שאל אותו אם הוא החליט. בתגובה אדם פרק את תכולת ידיו על השולחן. "זה הכל?" שאל המוכר. "כן!" קרא אדם, "אני אוהב לאכול שבע כאלה!" "אוקיי," אמר המוכר והעביר את אחד החטיפים בסורק הלייזר. "זה הכי טעים שבע!" אמר אדם. "כן," הסכים המוכר ובדיוק לחץ על הספרה 7 בקופה, "זה אחלה מספר." "המספר הכי טעים!" אמר אדם, "אבל רק בכאלה. עם במבה הכי טעים שלוש." "אחלה," אמר המוכר. "זה יוצא 14 שקל." "מה?" שאל אדם. "14 שקלים." "אבל..." "אבל מה?" "אבל יש לי רק עשרה שקלים," אדם כמעט בכה. "אין בעיה," אמר המוכר, "אפשר להחזיר שניים ויהיה לך בדיוק." "להחזיר שניים?" "כן, יש לך מספיק כסף לחמש. נחזיר שניים למקום ותקנה חמש." "אבל אני אוהב שבע!" המוכר התחיל להתעצבן. "ילד," אמר, "אין לי כוח בשבילך. זה עולה שני שקל לכל אחד. רוצה, תקנה. לא רוצה, אל תקנה." "זה טעים שבע כאלה!" "שמע, ילד, אתה מתחיל לעלות לי על העצבים." אדם נראה מרוכז במשהו. כאילו משהו רץ במוחו. כאילו הוא מתכנן משהו. כאילו משהו. "ילד?" אדם לא זז. אדם לא דיבר. רק עמד ובהה באויר. "הלו ילד" כלום. הוא נתקע שם במשהו הזה. "אז אתה קונה או לא?" המילה `לא` היתה עדיין בתוך פיו של המוכר כאשר קרה הדבר הלא צפוי הבא: אדם זינק, נתן סטירה למוכר, אסף את שבעת החטיפים מהדלפק ורץ לכיוון היציאה של החנות. את כל זה הוא עשה כל כך מהר עד שהמוכר לא הספיק אפילו לחשוב על להגיד "איה, הלחי." נראה כי הילד עומד להצליח בתוכניתו. נראה כי הוא יספיק לברוח עם השלל מבלי להיתפס. אך לא כך היה. זה היה מאוד קרוב. אולי חצי מטר. אולי 40 סנטימטר. זה היה המרחק בין אדם לדלת היציאה כאשר מעד ונפל - פנים מטה - על הרצפה הכואבת. למעשה לא הרצפה כאבה, אלא פניו של אדם, אשר החלו לפלוט נוזלים שונים. בעיקר דם, אך גם מעט דמעות, ריר ונזלת. חטיפי הקוקוס נמעכו תחת משקלו והפכו לשטוחים, ממש כמו אפו וסנטרו של אדם. היתה אוירה של צדק בפיצוציה. של חטא ועונשו. המוכר דיבר. "יודע ילד," אמר, "אתה יש לך ביצים אתה." התייפחות מדוממת היתה התשובה. "ואתה יודע עוד משהו?" ניזול בועתי. "פתאום אני קולט שיש על המוצר הזה הנחה. טעיתי. זה עולה 9.90." במאמץ אחרון לפני איבוד ההכרה , הצליח אדם להרים את אצבעו האמצעית. מייד לאחר מכן הגיע החושך.

שלום שלום!

היום הייתי חולה.. זה כ"כ כואב להיות חולה, בעיקר בגרון  אבל מתגברים  לוקחים את הכדורים הלבנים ומסתממים מ'אקמול' D:

אז הלכתי בבוקר יום ב' (שזה היום הכי טוב בשבוע.. ) לקופת החולים, שם בדקה אותי רופאה ונתנה לי אישור לבצפר (Hooray!)

אבל גם משטח-גרון  אני שונאת משטח - גרון.. זה כואב ואני מרגישה שאני הולכת להחנק והלהקיא בו זמנית  

אז נכנסתי אל חדר האחיות בעליזות ובישרתי לאחות את צו הרופאה.

האחות ניגשה אל עבודתה! לקחה את המקל הדק והמעביר צמרמורת הזה ודחפה עמוק אל גרוני.

אחר הפעולה הזו, החמיאה לי האחות ("אוו איזה גרון סקסי יש לך..!" )

וכך חזרתי אל ביתי מלווה צמרמורות ואישור מחלה (:

וטוב שלא הגעתי לבית הספר היום! היה לנו בוחן פתע בתנ"ך, שרבים טענו כי היה קשה ולא הוגן,

אך גם זו אכזבה שלא הגעתי! כוון ש..:

*הייתי צריכה להגיש יחד עם נועית את העבודה בערבית שסוף סוף סיימנו - לא יכולתי להגיש

*הייתי אמורה לענות על בוחן במדעים אליו התכוננתי כה טוב! - נבצר ממני למלא

*הייתי אמורה להגיש את העבודה שלי במת' שגם ממנה ברוך שפטרנו! - אך לא..

והכי חשוב.. נודע לי כי..

גיל הסתפר!!!

כןכן! זה שנים אנו מפצירים בו "הסתפר כבר ילד משוגע עם פוני-אימו לא אימואי!" אך הוא רק היה משיב בבוז כי שיערו המטופח לעולם לא ייגע במספריים אכזריות, לעולם! והנה, הוא סוף סוף הוכנע, ואני לא שם כדי לראות!

(הו כן, סיפרו לי כי הוא נראה מוזר, כוון שסיפר שערות ראשו מלבד הפוני! ועכשיו יש לו שיער קצר עם פוני ארוך!: אני לא יכולה לחכות לראות זאת! )

אממ אין עוד דברים בפי, אז כדי שאפנה את הבמה אל אבא קריר, אותו כולנו אוהבים להעריץ

הוריו של חנן יום אחד נחרדו.

גולגולת של אדם בחדרו הם מצאו,

מתחת למיטה, במקום צעצועים,

הייתה ערימה של עצמות ילדים!

בתוך אריזת מונופול ישנה,

היו חתיכות של גופת השכנה !

מסכנה גברת לוי! רק עכשיו מגלים,

שהיא לא נחטפה בידיי מחבלים.

שפתחו מגירות בשולחן הכתיבה,

נדהמו לגלות רוסייה רקובה!

ורגליים קטועות, שנקטעו בברכיים,

נמצאו בקופסת סוני פלייסטיישן 2.

כשחזר חנן מהחוג במתנ"ס,

ממש בשנייה שלחדרו הוא נכנס,

דרשו ההורים מבנם הפעוט,

שיסביר להם למה פתח בית קברות.

חנן הקטן, היה קצת המום,

הוא אמר שזה לא הוא, הוא לא עשה כלום,

ובכלל לא מבין מה הם רוצים,

הריי ככה זה אצל כל הילדים,

האב התעצבן, סטר לו בלחי!

חנן המסכן פרץ אז בבכי!

שלף מכיסו סכין ציידים,

והפך את הוריו לשלולית עם בגדים!

מקווה שהבנתם הורים יקרים,

שאם כבר חיטטתם בחדר הילדים,

ומצאתם קצת אקסטות, חשיש או קוקאין,

זה לא סוף העולם,

יש דברים יותר גרועים (:.