לוסי דובינצ'יק הגיעה היום, יום שישי, ה-23 לינואר, 2009, אחרי הספירה, לבית הספר 'גינסבורג האורן'!
טוב, לא בדיוק ל'אורן', יותר נכון לאשכול הפיס שלידו - אבל אנחנו לומדים שם מדעים! זה נחשב!
מה עוד שהיא הציגה לפנינו הצגה! הו כן.. לוסי דובינצ'יק - המפורסמת הזו - חשפה את כישרונה ברבים!
(אני רק מתלהבת שהיא מפורסמת D:)
הוא כן, זו הייתה הצגה של 3 אנשים. 2 מפורסמים, והשלישי חמוד D:
אממ ה-1 : לוסי דובינצ'יק (!!!) - השתתפה ב'מיכאלה' בתור האנורקסית המסוממת 'מיה' למי שזוכר (תכלס, מי זוכר?
)
מספר 2 : ההוא ששיחק ב'משחק החיים' , נו זה ששיחק את החבר של אפרת בוימולד!
השלישי : מישו חמוד שאת שמו אין-לדעת (לא שאת מס' 2 הנ"ל אני זוכרת, אבל אני יודעת להגיד לכם מאיפה הוא
)
אתם יודעים למה שמתי לב? 'מיה' זה כמו 'ג'יה'! 
כןכן! ג'יה! הסופר-מודל הראשונה! אודות חייה עשו סרט הנקרא על שמה, ומי ששיחקה אותה שם היא לא אחרת מאשר..
אנג'לינה ג'ולי!
ומי שיחקה את ג'יה בתור ילדה אתם שואלים? (אתם לא, אבל אני רוצה שתשאלו, אז נעשה כאילו 
)
מילה קוניס!
הו כן.. מילה קוניס שיחקה את ג'יה הילדה בת 11, כשהייתה בת 15
בכל מקרה, הדימיון בין ג'יה ומיה מאוד גדול! אך גם מאוד קטן!
מיה - רצתה להיות דוגמנית
ג'יה - הייתה דוגמנית כי זו אחלה עבודה
מיה - הדרדרה לסמים ואנורקסיה
ג'יה - הדרדרה לסמים, אבל היא הייתה כוסית כבר לפניי 
(חוץ מי זה, זאת אנג'לינה ג'ולי! מה יש כבר לשנות?!)
הצלחתי להוריד את הסרט מזמן, אך לצערי המישהו האידיוט שתירגם את זה, הוריד את הקול, אז לא שומעים כלום 
, אבל לפחות יש כתוביות! 
אממ מצאתי מאמר על הסרט, אחלה ברט ממליצה (כדי שתהייה לכם מוטיבציה לקרוא את הכתבה, יש שם סמים, לסביות, דוגמניות וסיפור חיים קשה. תהנו!)
"את מירב המידע שבכתבה זו מצאתי בספר האוטוביוגרפי "Thing Of Beauty" מאת סטפן פריד. מתוך הקריאה, הופרכו חלקים רבים בסרט, ובכל זאת הוא מומלץ, לא מעט בזכות הבימוי של מייקל כריסטופר ומשחקן המעולה של אנג'לינה ג'ולי (ג'יה), פיי דאנווי (וילהמינה), רוהל מרסדס (קתלין) אליזבת מיטשל (לינדה, דמותה של סנדי לינטר) ועוד. בסרט משולבות מספר סצינות הלקוחות מהספר, צילומים ידועים, ציטוטים ועוד. .."
"ג'יה (Gia Marie Carangi) נולדה ב-29 לינואר 1960, בת לאב ממוצא איטלקי קתולי, ג'וזף, ואם ממוצא אירי-וולשי, קתלין. חייה היו לא יציבים מתחילתם. היא גדלה בבית יוקרתי בצפון-מזרח פילדלפייה לצד שני אחים גדולים לידם הרגישה נחותה. כדי לזכות בתשומת לב מאביה נהגה לעתים ללבוש את בגדי אחיה בחושבה שרק כילד-בן תזכה ממנו לחום ואהבה. בגיל 6 נוצלה מינית ע"י נער משכונתה, והניצול היה כה טראומתי בשבילה שלאמה ספרה על כך רק בגיל העשרה. מאוחר יותר נאנסה מספר פעמים כתוצאה מהיותה תחת השפעת סמים. היחסים בין הוריה היו עכורים. בהיותה בת 11 עזבה אמה את הבית לצמיתות. זה הותיר אותה הילדה היחידה בבית, לצד אביה ושני אחיה הגדולים. הדבר פגע קשות ברגשותיה, וניתן לראות שבעתיד היא מוצאת את דמות האם בנשים אחרות ולא מסוגלת לסלוח לאמה על כך שנטשה אותה. כשלש שנים אחרי עזיבת האם ג'יה עוברת לגור אתה ועם אביה החורג הנרי אותו לא סבלה. בכל פעם שרבה עם אחד מהם עברה לבית אביה שהתחתן מחדש ובכל פעם שרבה עם אשתו עשתה להפך. בהמשך נהגה להיכנס ולצאת מחייהם של אנשים במהירות ובצורה שמותירה חותמה בשטח ממש כשם שעשתה עם הוריה. משפחתה של ג'יה לא הייתה מעורבת בחייה, לא פיזית ולא רגשית. האב שקע בעבודתו ובמשפחתו החדשה והאם התעסקה בחיי החברה החדשים שלה ובעבודותיה. חוסר המעורבות הזו יצר את המועדות לפורענות אליה התדרדרה הדוגמנית עוד מילדות. לא הייתה לה דמות סמכותית להזדהות אתה. מגיל צעיר שתתה ועשנה. התמכרויותיה כללו אלכוהול, סיגריות, מריחואנה, וגלולות ממכרות למיניהן. היא חברה ל"חבר'ה רעים", ואיתם עסקה בגניבת כרטיסי אשראי. לא פעם גנבה גם בגדים מחנויות יוקרה (מזכיר קצת את וינונה ריידר בימינו). קתלין ידעה שג'יה שובבה ונהגה לערוך חיפושים בחדרה. באחת הפעמים מצאה מכתב אהבה שכתבה לנערה. היא שלחה אותה לפסיכולוג כדי ש"ירפא" אותה מנטייתה. היא חשבה שהשהייה בקרב "ילדי בואי" (מעריצי הזמר דיוויד בואי) קלקלה את בתה. ג'יה החלה בטיפול פסיכולוגי שם קבלה פידבק חיובי לגבי נטייתה המינית מצד המטפל שלה. עוד בגיל 13 נהגה לשלוח פרחים לבנות בהן התאהבה, אך מכיוון שבביה"ס היה קשה לדעת מי נמשכת לבנות מינה העדיפה לחפש אהבה בברים של גייז. בגיל 15 שכבה לראשונה עם בחורה בה התאהבה. שנה לאחר מכן היה לה קשר עם שרון, בחורה בת 21 אותה הכירה במועדון גייז פילדלפי בשם DCA. באחת המסיבות הפרטיות שערכו קתלין והנרי הוצע לג'יה להצטלם אצל הצלם ג'ו פטרליס וכך עשתה. לא הפריעה לה נוכחות המצלמות, היא ידעה איך לתפוס את עין המצלמה בכך שהרחיבה מבטה ברגע שהגיע הפלאש מבלי להירתע. זמן מה מאוחר יותר השתתפה גם בקורס לדוגמניות מתחילות. במועדון הגייז שם בילתה (DCA) הכירה את מוריס טננבאום, ספר צמרת סטרייט לשעבר, שעשה הסבה לצילום. היא הצטלמה בשבילו מדי פעם. זה שלח את התמונות לסוכנות של וילהמינה קופר (דוגמנית-על מפורסמת ממוצא הולנדי שהתפרסמה בארה"ב בשנות השישים, ובסופו של דבר פתחה סוכנות משלה). ג'יה חשבה ביתר רצינות על דוגמנות. פניה וגופה התבגרו. הופעל עליה לחץ סביבתי בעיקר מצד אמה שחשבה שדוגמנות תחבר אותה אל הנשיות ואל העולם הסטרייטי. היא לא ידעה מה ברצונה לעשות בחייה אך הלכה על דוגמנות כדי לרצות את קתלין. לפי הספר, אהבה קתלין את בתה אך לא ידעה לתקשר זאת. בעתיד ג'יה מפרשת לא נכון את אמה וחושבת שזו מנסה להרוס אותה בשעה שזו פועלת מתוך אהבה. גם קתלין לא מצליחה להבין את התנהגות בתה. למרות היחסים הבעייתיים ביניהן, בסופו של סיפור הן מגלות כי אינן יכולות לחיות אחת בלעדי השנייה, לטוב ולרע. וילהמינה מזמנת את ג'יה יחדיו עם מוריס לראיון בניו-יורק. היא מתלהבת מהמראה האתני-אקזוטי של ג'יה לעומת יתר הדוגמניות הבהירות ומציעה לה חוזה עם הסוכנות. ניו-יורק הייתה השוק הכי עשיר בדוגמניות. במנהטן בלבד היו רבות מהסוכנויות הנחשבות בתחום,למשל פורד, וילהמינה, סטיוארט, זולי ועלית. לאחר החתימה על החוזה עברה ג'יה לניו יורק יחד עם האקסית שרון (שהפכה לסטרייטית בנתיים). בפברואר 1978 מתחילה ג'יה בסבב פגישות (Go Sees - סבב מתיש של ריצות ממקום למקום, חוסר ודאות והרגשה של פיסת בשר אותה בודקים מכל הזויות האפשריות) שכלל צילומים רבים. אחרי מספר חדשים היא מתחילה להרוויח, תחילה בקטן ואט אט בגדול. בתחילה הצטלמה עבור המגזין הנשי אמביאנס אליו הגיעה דרך צלם שהכירה במועדון "סטודיו 54", ובהמשך הצטלמה למגזינים באזאר, ווג, קוסמופוליטן ועוד. ג'יה התחבבה על הצלמים בעיקר בגלל שידעה לשחק, לאלתר תנועות, לעשות פוזות מצחיקות ולזרום על הסט כמה שצריך, כך שהצלם לא היה צריך להיות עסוק באימפרוביזציה ותדרוך, היא זו שעשתה את העבודה ובכיף. היא לא אהבה את עולם הדוגמנות אך מצד שני הוא הציע לה כסף רב, השתתפות במסיבות של מפורסמים למיניהם וכמובן סמים. היא אהבה לצלם, בעיקר צילום דוקומנטרי, אנשים ברחוב בכל מיני מצבים. היא צפתה בסרטים בהם זוויות צילום מעניינות, ואת השראתה שאבה בעיקר מהשחקניות מרילין מונרו וגרטה גרבו. בין המפורסמים שעבדו אתה ניתן למצוא את הצלם פרנצ'סקו סקאוולו, הומוסקסואל מוצהר שדוגמניות רבות העדיפו לעבוד אתו בשל יחסו הג'נטלמני. הוא היה משוגע על ג'יה. לדבריו "לא יכולת להחזיקה במקומה, היית צריך לתת לה לזרום... בדרך שלה לדגמן אל מול המצלמה... היה לה גוף מושלם, עיניים מושלמות, פה, שיער... ולדעתי גישה מושלמת של 'לא שמה קצוץ'". לעומתו, לדברי הצלם אלכס צ'טלין (שצילם בעיקר לווג הבריטי) היא לא הייתה יפיפייה, "לא היה לה גוף משגע... אבל משהו יצא דרך התמונות... זה היה כמו מרילין מונרו". "כריס וון וונגנהיים, צלם ממוצא גרמני ששילב סקסואליות ואלימות במראה אלגנטי קיצוני (ונהרג בתאונה בתחילת 1982), הציע לג'יה, באחד הצילומים שערך עמה באוקטובר של 1978, לנסות צילום אומנותי. היא הסכימה וכך עמדה בערום מלא מאחורי גדר. האווירה במקום הייתה אינטימית, וג'יה מצאה עצמה נדלקת תוך כדי הצילומים על סנדי לינטר שאיפרה אותה. סנדי הייתה יפיפייה בלונדינית, סטרייטית, בסוף שנות ה-20 לחייה שהייתה יכולה בקלות להיות דוגמנית אך העדיפה את שטח האיפור. היא איפרה את ג'יה כבר בעבר, אך הפעם ג'יה הסתכלה עליה בצורה אחרת. היא החלה לפתח אליה רגשות. לדברי ג'יה הן קיימו יחסי מין אך לינטר דאגה לנתק את הקשר ביניהן לאחר שהדוגמנית אבדה שיווי משקל כתוצאה מהסמים אותם צרכה. חשוב להבין את חולשתה של ג'יה לנשים בלונדיניות. לדבריה אישה היא לא באמת אישה אלא אם כן היא בלונדינית. אבל לא קל היה לה בעולם הנשים. לא פעם אמרה לחבריה שהייתה מעדיפה להיות סטרייטית כי כך חייה היו מסובכים פחות, אך היא לא יכלה להתגבר על אהבתה לנשים. מאז שנכנסה לרוטינה של עבודה אינטנסיבית כמעט ולא ראתה את משפחתה או חבריה. עם קתלין הייתה יותר בקשר טלפוני, למרות שלעיתים קפצה אמה לביקור של מספר ימים, תמיד יותר בתור מעריצה מאשר בתור ידידת נפש, דבר שג'יה הייתה צריכה נואשות. ידידיה מהעבר חשבו שהיא עסוקה מדי ולכן לא לחצו בכל הקשור לשמירה על קשר. היא מצאה לה מפעם לפעם מישהו/י אך ברוב הזמן הייתה בודדה לגמרי במערכה, בגיל צעיר ובעיר זרה. לאחר ש"סטודיו 54" נזנח ע"י הסלבריטיז כתוצאה מפשיטות משטרתיות לחיפוש סמים, עברה הסצינה ל"The Mudd Club" במנהטן התחתית.
ג'יה אהבה את המקום, בו השמיעו בעיקר מוסיקת רוק. בזמן זה החליפה את מושא הערצתה מדיוויד בואי ללהקת Blondie. היא נדלקה על הסולנית הבלונדינית, דבי הארי. מרוב עבודה היא נשחקת ומאבדת מוטיבציה לדגמן. היא מאחרת לצילומים או נוטשת באמצע, וגם כשהגיעה הייתה בטשטוש (מסמים ושתייה). התנהגותה הייתה פרובוקטיבית כלפי צלמים מסוימים, חסרת סבלנות. ובכל זאת, נחשבה בין דוגמניות הצמרת של אותה תקופה. ג'יה לא הייתה היחידה בקרב הדוגמניות שהשתמשה בסמים, זה היה דבר מקובל. החוכמה הייתה לא להתמכר לזה אך זה היה, כמובן, בלתי אפשרי. בתחילת 1980 נפטרה וילהמינה מסרטן, בגיל 40. אובדנה השפיע לרעה על ג'יה שראתה בה אם. לעתים קרובות התייעצה אתה, ועתה היא ננטשת מחדש, הפעם בגיל 20. היא מתחילה לצרוך הרואין שלדבריה מטשטש יותר את דיכאונה. מאידך זה גורם לה עייפות, רגישות למחלות וזיהום רציני ביד בה הזריקה. בצילומים בהם נחשפו ידיה דאגו הצלמים לטשטש בתמונה את הזיהום. מוסר עבודתה ננטש ולבסוף היא עוזבת את הסוכנות. לאחר מספר ניסיונות כושלים בסוכנויות שונות היא מתמקמת ב"עלית" שם הייתה זו מוניק ששימשה לה דמות האם..."
הכל נראה ורוד. רק שבתקופה זו היא מכירה את רחל רוזן, אחת שצורכת סמים. מכאן הדרך חזרה לשם קצרה. יחסיהן ידעו עליות ומורדות במהלכן ניסתה ג'יה מספר פעמים תוכניות גמילה, לעבור דירה בכל פעם שנפרדה מרחל ועוד. לזכותה של רחל יאמר שהיא תמכה בג'יה כשניסתה להיגמל. במהלך חייה ניסתה ג'יה להיגמל בצורה עצמאית או בעזרת תוכניות גמילה למיניהן, אך תמיד חזרה לסמים. בסתיו 1983 עזבה את ניו יורק בפעם האחרונה ועברה לגור בדירה של אביה ואחיה באטלנטיק סיטי, ליד חנות הסנדוויצ'ים שהייתה להם. היא דגמנה מדי פעם אך לרוב עבדה בחנות. לבסוף סוכנות "עלית" מפסיקה את עבודתה של ג'יה כי נאסר עליה להעסיק דוגמנית המכורה לסמים. "... כשהיא חוזרת לבית אמה מצבה מתחיל להתדרדר. פצעים מתחילים להופיע על פניה והיא לא חשה בטוב. באותה שנה האיידס מתפרסם בכלי התקשורת, בעיקר כשהשחקן רוק האדסון מודה כי לקה במחלה. ג'יה מסתקרנת. היא יודעת שהיא משתייכת לקבוצת הסיכון כנרקומנית ומכאן חששה. כאקט של איבוד עשתונות היא מוכרת חפצים ורוכשת כמות נכבדת של הרואין כדי לנסות להתאבד ע"י הזרקת מנת יתר אך ללא הצלחה. לבסוף אמה מאשפזת אותה בבית חולים בשל חולשה, קוצר נשימה והיסטוריה שלמה של סמים שפגעו בה. במהלך הבדיקות מתגלה שלקתה ב-AIDS Related Complex. היא מופרדת מיתר הרופאים החוששים לגעת בה בידיים חשופות ומשתמשים בכפפות וחליפות מגן. לאחר כשבוע היא מועברת ליחידה הפסיכיאטרית ושם מקבלת ליתיום לטיפול בדפרסיה ומתאפשר לה לצאת מהמחלקה. אך לאן? הנרי אביה החורג חשש לאבד את מקום עבודתו אם ידעו שהיא חולה. היא עוברת לגור עם ידידה עד שלבסוף חוזרת לבית אמה." בתקופה זו ג'יה נהייתה רוחנית יותר, לדבריה לאלוהים יש תוכנית גדולה בשבילה אך לא בעולם הזה. היא קוראת בתנ"ך, כנראה מתוך ידיעה שמותה קרב. חמישה חדשים לאחר גילוי המחלה היא נפטרת, ב-18 לנובמבר 1986. נערכה לה הלוויה צנועה בפרברי פילדלפייה. אף אחד מעולם הדוגמנות לא טרח לבוא או לשלוח איגרת ניחומים (מספר שבועות מאוחר יותר היה זה סקאוולו ששלח איגרת). בעיתונות, מלבד מודעת אבל קטנה במגזין פילדלפי, לא נכתב דבר. באפריל 1988 יצרה קתלין קשר עם מפיקת טלוויזיה שעשתה תוכנית על איידס וספרה לה על בתה. זו הייתה המומה. מתברר שבעולם התקשורת כלל לא ידעו שג'יה נפטרה. קתלין מצטלמת לתוכנית הטלוויזיה ומתראיינת גם בספר שקראתי כדי להנציח את בתה.
"היה הייתה.. בממלכה רחוקה...
חייתה ילדה קטנה..ששערה היה עשוי זהב.
כאשר האנשים בכפר היו רואים אותה הם אמרו
'או כמה שהיא יפה'..
והם הראו לה בית יפייפה על כוכב הלכת מאדים,
והם אמרו 'בואי ותחיי כאן לעד',
והילדה הקטנה אמרה
'או מאדים הוא כוכב בו החיים מאוד שונים
בטוחים נקיים ויפים..אבל,אבל איך מגיעים לשם?
איך את מוצאת מונית? איזה אוטובוס את לוקחת?
נכון? ואיך את יודעת כשאת שם?
ספר יקר זהו יום אחר בחיים שלי
החיים הם כמו הספר, הספר הוא כמו ארגז
לארגז יש 6 פאות מבחוץ ומבפנים
אז איך מגיעים למה שבפנים?
איך מוציאים את מה שנמצא בפנים החוצה?
היא הייתה ילדה מאוד יפה
שגרה בארגז יפייפה וכולם אהבו אותה
אבל האנשים בכפר היו מאוד עניים..
ובכל לילה הם התגנבו אל הבית בו הילדה ישנה,
וגזרו קווצה משיערה הזהוב
והם מכרו אותו בכסף
'היא לא תשים לב' הם אמרו
וכך, נעלם כל הזהב מראשה..
והאנשים אמרו 'או, היא בכלל לא יפה'
והם לקחו אותה מן הבית היפה,
והם הסיעו אותה אל הרחוב
והיא הלכה..ולא חזרה מעולם.
ובמהרה, אנשים נהיו שוב רעבים...
וחזרו אל הבית היפה לחפש זהב,
אבל לא היה שם אף אחד.."
איכשהו הפוסט הפך להיות המלצה ענקית לסרט, אבל זה שווה את זה, זה אחלה סרט.. עצוב, אבל טוב..
הולכת לאשדוד.. תאחלו לי בהצלחה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
