כל פעם מצפה למשהו אחר.
ובסוף מגלה שאני בעצם חיה באשליה.
כאילו שבאמת יקרה כל שאני מצפה לו.
ולא, אני לא חיה בסרט.
אני פשוט לא מבינה איך החיים מתנהלים.
מה צריך לעשות עכשיו...
מה מחכה לי...
נמאס לי מהתחושה הזאת שהכל טוב ומושלם עכשיו,
ונהרס ברגע.
לכולם מגיע חיים טובות, אני לא מאחלת לאפחד רע. חס וחלילה\:
אבל יש אנשים שמעריכים ת'חיים פחות, שמכבדים את הסובבים הם פחות.
ודווקא להן הכי טוב, תמיד הם תקבלים את הבחירה.
וזה נכון אצל חלקם.
יש לי את החברות שאני הכי אוהבת בעולם. באמת.
ויש פחות. אבל אתן אולי לא מבינות עד כמה אתן חשובות לי.
כל פעם כשאני מצפה שתתקשרו לשאול מה שלומי,
או שרק תיהיו איתי בהפסקה מבלי שאצטרך לרוץ אחריכן.
אבל אולי רק חלק מכן מבינות.
אני באמת שלא רוצה להוציא אותכן אשמות, אני יותר מאוכזבת מעצמי.
בא לי לקום בבוקר מבלי להרגיש שאני צריכה לעשות הכל בשביל שתהיו איתי.
אתן גרמתם לי להגיש חלק מכן. ולפעמים אני מרגישה לא רצויה.
בא לי להתקשר אליכן מבלי לחשוב עם אתן מסננות או שאתן סתם לא עונות.
אני כבר לא יודעת.
זה מתסכל. זה מה שאני מרגישה כשאני חוזרת הביתה.
שאין לי אל מי לפנות. ומתי שיש לי אז יום אחרי הכל מתהפך חזרה.
הכל מרגיש כמו מכה. ושאין מי שיתן יד.
אם אתן קוראות את זה עכשיו, תדעו שאני לא בקטע לריב. ושאני לא נגדכן.
אני רוצה שננסה לתקן את כל מה שנשבר בדרך.
ואם אתן לא מרגישות ככה, כראה שמישהי נתקה בדרך.
כי יש סיבה למה שאני מרגישה.
ואת? את כבר לא מעניינת אותי. את יכולה לצאת מחיי כי את כבר נהיית מכוערת. מבפנים.
תתבגרי כבר.
אתם יכולים לקפוץ לי.
בהבי.
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
shiroshka