אני מרגישה לבד..
וזאת לא תחושה שלאחרונה מגיעה מידי פעם..
זאת תחושה שאני מרגישה דיי הרבה.
כל האנשים שיקרים לי, כולם, מתרחקים ממני. גם אם הם לא שמים לב לזה, זה מתחיל להגמר. עד שיגיע יום שזה פשוט יסתיים.
אני כבר לא אהיה, אשאר לבד.
יש לי חברה.. היא האדם היקר לי מכל בעולם. היא הכל בבשילי.
משפחה.
חברים.
אחים.
הכל. רק המחשבה לאבד אותה יכולה לעלות לי דמעות בעיניים.
אבל גם בלי שהיא תשים לב.. אנחנו מתרחקות..
אני יודעת שיש קשרים שלא מחזיקים לנצח. שום דבר לא מחזיק לנצח.. ולאט לאט אנחנו מתרחקות.
קשה לי להפתח לאנשים, ובקרוב אאבד את היכולת להפתח בכלל.
למרות שמלא אנשים יגידו לי שהם פה לצידי, אני יודעת שזה לא נכון. שום דבר לא יעזור לתחושת הבדידות שלי.
מיכוון שאני יודעת שאף אחד לא יקרא את הבלוג המעוות הזה ואני צריכה לשפוך קצת מליבי, אז כתבתי את זה..
עד לפה...