למה לנו לחיות? כשאתה חיי, אתה פשוט חיי. הכל כרגיל. אתה קם, אוכל, מחרבן, צוחק ומבלה. ואז הכל מהתחלה.
ולפעמים, מישהוט שחשוב לך מת, הולך, לא תראה אותו בחיים. למה לחיות עם הסבל הזה?
ואז עוד אחד מת, עוד מעמסה ללב. למה לנו? למה פשוט לא לגאול את עצמנו מזה? כי אנחנו פוחדים.
אם תמותו, הקרובים אלייכם שחיים ירגישו את אותו הכאב.
לכן אנחנו חיים עם הכאב הזה. מחכים רק ליום שהוא יבוא ויקח אותנו. יעלה אותנו למעלה, לצד מי שמחכה לנו.
מחכים ונותנים לכאב לקרסם בליבנו.
הכאב מתגבר כשהבא מגיע, הבא הולך. אבא, אמא, אח או אחות. סבא, סבתא או דוד. כולם בסוף ילכו.
צעירים, מבוגרים, יבוא היום שהוא קבע להם להגיע לידו.
גיל שנה, שנתיים, גיל שישים, בסוף כולנו נמות.
אבל הכאב נשאר.
מה עושים עם אותו כאב? אי-אפשר להמשיך. הוא בתוכך, הוא כואב, הוא לא עוזב.
המוות רק במכרז ראשך. איך? ואיזה תירוץ אשמיע בפניו.
אותו קרוב שנמצא למעלה יראה אותכם עכשיו. צעירים. עם חתך בוורידים. הוא יכעס, ישאל שאלות, מה לומר? מה לעשות?
אי-אפשר למות שוב. השאלות במוח, המוות מאחורייך. איך דרך לחזור. הגעגועים עכשיו לאלה שלמטה. אלא שסובלים כי הלכת.
אחד אחרי השני, שתיים יחד, כולם הולכים וכולם באים. אחד הולך, שתיים באים. אחד בא, שתיים הולכים.
זהו גלגל החיים, הגלגל שנגמר בסיום הרע. המוות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
