!!Dark Yoko Muhahaha

הכול קורס לי..

למרות כול העצות שאני נותנת לחברות שלי.. שלא יוותרו.. זה קשה לי.

אני תמיד מקשיבה לכולם. תמיד. מצידי שזה יהיה הומלס שיתלונן על המצב של המדינה.

אבל אף אחד לא מקשיב לי.

אני פוחדת שיגידו לי "זה מאוחר מידי.. את יותר מידי שקועה בעבר.. הכול יהיה בסדר..".

אני לא מסגולת לקבל את התגובות האלו. אני זקוקה למישהו שבאמת יקשיב לי. אבל אני פוחדת לחפש.

זה קשה. אתה כבר מתרגל לשמור הכול בפנים. אבל זה מתחיל לכאוב.

למדתי שלא טוב לשמור בפנים. זה מתחיל לכאוב.. נורא לכאוב.

אין לי אמונה בבני אדם. עד כמה שזה אירוני, אין לי. אני לא מסוגלת לספר לאחרים את הכאב שלי. גם אם אני כותבת דברים דומים בבלוג, זה לא הכאב.

זה לא מה שאני מרגישה.

וזה ממשיך לכאוב. כול הזמן אני עוזרת, אומרת דברים נכונים, משמחת. אבל מה איתי? מה עם האושר שלי?

כנראה שהוא לא יגיע. יש אנשים שלא נועדו לקבל את אושרם שלם.