לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

!!Dark Yoko Muhahaha


COME TO THE DARK SIDE ~>

Avatarכינוי: 

בת: 30

MSN:  Hila





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2008

רק אני..


לפעמים כשאני מביטה דרך החלון שלי אני מרגשיה לבד.

איבדתי את אבא שלי, רבתי עם אמא שלי.. כבר לא יכולתי לדעת מה יותר גרוע.

לפעמים הבטתי בילדים שיש להם אבא לבוא אליו. אמא לשפוך את ליבכם אל מולה. הרגשתי כאב, לא נודע.

הסתכלתי על החברות שלי ולא הרגשתי דבר. לא יכולתי לפתוח את ליבי, לומר שכואב לי, שאני לבד.

לא יכולתי. נכנסתי יותר לעצמי, הסתגרתי בתוכי. ועכשיו מאוחר מידי. יש דברים שלעולם לא אוכל לפתוח, דברים שישארו בתוכי ורק אני אדע אותם.

כשניסיתי לומר לחברה שלי מה מעיק עליי, מה כואב, לא הייתי מסוגלת. זה שוב קרה. הדלת נסגרה בתוכי והמפתח אבד.

עכשיו זאת רק אני. רק אני לבדי. בתוהו וחשכה שרק אני רואה. ממנה כבר לא אקום, אבל גם לא אשקע.

תמיד אשאר לבד, סגורה בעצמי. לא אבכה ולא אצרח. תמיד תהיתי למה אני?

למה אני איבדתי את אבא שלי לסרטן השד? מתוך חצי מילארד גברים, למה הוא?

אני לא הכי יפה, למה אני? למה לי יש אחים  רעים? תמיד תהיתי למה אני. רציתי להחליף את המזל שלי אם מישהו אחר. שילך לעזאזל, למה אני?

כי זאת דרך העולם. אם אתה יודע שאתה סובל, תדע שיש מישהו שסובל יותר מימך. תחשוב על זה, תביט סביב, תבין שאינך לבד.

גם אם אתה לא מסוגל לפתוח את ליבך מול אנשים, כתוב יומן. מחברת אישית שתדע את כל סודותייך. תעשה את זה, תנסה לפתוח את עצמך. אל תשקע עמוק יותר.

 

כי אני כבר אבודה.

נכתב על ידי , 31/1/2008 20:41  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חברים זה חיים


כשפקחתי את העיניים, כבר הרגשתי כאב. הכאב הזה היה עמוק בתוכי ולא יכולתי להסביר את משמעותו.

בדידות? געגוע? בגידה?

לא יכולתי להסביר מזה אותו כאב.

חשבתי על מוות, חשבתי על כך שבאים והולכים. ידעתי שאין לנו סיבה לחיות.

אבל אז זה הגיע.

הניצוץ הקטן שבתוכי. האושר הקטן שמחפש את דרכו. נתתי לאותו אור את האפשרות לזרוח, להראות לי את יופיו.

הוא הראה לי.

יופיו היה חברים, משפחה ואהבה.

כי תמיד ידעתי שיש לי חברים רק שלא היה אכפת לי.

רציתי ללכת. שגם הם ילכו אם צריך, לא אכפת לי. העיקר אעוף מהעולם הזה. אבל הניצוץ לא הניח לי.

עכשיו אני מבינה.

כשכואב לך, כשאתה מרגיש את האפלה, תמיד תדע שהם שם.

חברים, משפחה וכולם. אנשים שיבואו, יחבקו אותך ויגידו שיהיה טוב יותר. אנשים שכל מה שהם אומרים, בא מהלב.

לא פיסכולוג, מקצועו. חבר. משהו שהשגת כי אתה עצמך. כי אתה חיי.

זהו חבר.

החברים יעמדו לצידך לא משנה מה. כשמישהו מת, חיי, חולה, החברים יהיו שם. חבר אמיתי זה חבר שנישאר.

חבר שלא אומר יאאלה סל'מת אני הולך. חבר שיבוא ויגיד לך בפרצוץ שאכפת לו. שהוא לידך. שאל תאבד תקווה.

זהו חבר, וזה מה שיש לי.

 

פוסט זה מוקדש לכל החברות שתמיד לצידי ועד עכשיו תמכו בי והוציאו אותי מהדיכאון.

 

סיל

סאקי

היקארי

יעל

נדי

מרי

מילי

 

 כי אלא האנשים שיבואו ויגידו לי בפנים שהחיים יפים אם עושים אותם כך.

נכתב על ידי , 27/1/2008 22:32  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חיים - מוות


למה לנו לחיות? כשאתה חיי, אתה פשוט חיי. הכל כרגיל. אתה קם, אוכל, מחרבן, צוחק ומבלה. ואז הכל מהתחלה.

ולפעמים, מישהוט שחשוב לך מת, הולך, לא תראה אותו בחיים. למה לחיות עם הסבל הזה?

ואז עוד אחד מת, עוד מעמסה ללב. למה לנו? למה פשוט לא לגאול את עצמנו מזה? כי אנחנו פוחדים.

אם תמותו, הקרובים אלייכם שחיים ירגישו את אותו הכאב.

לכן אנחנו חיים עם הכאב הזה. מחכים רק ליום שהוא יבוא ויקח אותנו. יעלה אותנו למעלה, לצד מי שמחכה לנו.

מחכים ונותנים לכאב לקרסם בליבנו.

הכאב מתגבר כשהבא מגיע, הבא הולך. אבא, אמא, אח או אחות. סבא, סבתא או דוד. כולם בסוף ילכו.

צעירים, מבוגרים, יבוא היום שהוא קבע להם להגיע לידו.

גיל שנה, שנתיים, גיל שישים, בסוף כולנו נמות.

אבל הכאב נשאר.

מה עושים עם אותו כאב? אי-אפשר להמשיך. הוא בתוכך, הוא כואב, הוא לא עוזב.

המוות רק במכרז ראשך. איך? ואיזה תירוץ אשמיע בפניו.

אותו קרוב שנמצא למעלה יראה אותכם עכשיו. צעירים. עם חתך בוורידים. הוא יכעס, ישאל שאלות, מה לומר? מה לעשות?

אי-אפשר למות שוב. השאלות במוח, המוות מאחורייך. איך דרך לחזור. הגעגועים עכשיו לאלה שלמטה. אלא שסובלים כי הלכת.

אחד אחרי השני, שתיים יחד, כולם הולכים וכולם באים. אחד הולך, שתיים באים. אחד בא, שתיים הולכים.

זהו גלגל החיים, הגלגל שנגמר בסיום הרע. המוות.

נכתב על ידי , 26/1/2008 16:05  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,530
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , יצירתיות , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTheEvilCookie~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TheEvilCookie~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)