פששש...הצלחתם להגיע למספר התגובות ב-3 ימים.

כבוד.

~בפרק הקודם~

"איזה זוג יפה." לחשה מריאנה לטום באוזן,שניהם מתבוננים בביל ומריה מתקרבים.

טום לא ענה,מביט בהם מתיישבים מולם ומחייכים אחד לשני.

הוא המשיך להביט במריה,אוכל את עצמו מבפנים.

הם הביטו אחד בשני,בשניהם מתחוללות סערות,לא מתארים לעצמם שיצטרכו לסבול ככה יותר זמן ממה שחושבים.

פרק 18:הצעד הנכון

כוכבים קטנטנים ומנצנצים כיסו את השמיים,מחליפים את תפקידו של הירח שהתחבא מאחורי העננים.

רוח נשבה מפה לשם,מבדרת את שיערה של מריה מצד לצד.

ענפי העצים נעו באופן אחיד,עלים יבשים עפו והתחככו עם המדרכה.

רק מחשבותיה לא עפו,הן נותרו ולא הניחו לה.הכל הכביד עליה כל כך.

♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥

"לילה טוב,מתוקה." נישק טום את ראשה של וונסה,מתרומם מן העריסה ומביט במריאנה יוצאת מהמקלחת.

"אה,אתה פה?" מריאנה חייכה.

"כן,השכבתי אותה." השיב טום.

"טוב,אני..אני אלך לישון." התחמק טום ממבטה החודר.

"לילה טוב,טומי." חייכה מריאנה לכיוונו.

"לילה טוב." חייך טום לעברה חיוך חפוז ומאולץ וניגש אל הדלת.

בזמן שפתח את החדר שמע את מריאנה צועדת לכיוונו צעד מהסס.

"טום,אתה...בבית החולים,התכוונת לזה?" קולה רעד.

"נדבר מחר." ענה טום בקול שקט ויצא מהחדר במהירות הבזק.

הוא הרגיש מועקה,הוא הרגיש רע ושאלה קטנטנה הדהדה בראשו ללא סוף,האם הוא עושה את הצעד הנכון?

טום ירד במדרגות,נתקל בביל.

"אני מצטער," מלמל טום.

"שיהיה." סינן ביל וחלף על פני טום מבלי להתעכב יותר מדי.

הוא השפיל את מבטו,יוצא מן הווילה בדלת האחורית המובילה לחצר והתקדם אל הספסל שהיה יושב בו תמיד כשהיה לו רע.

♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥

מריה שמעה צעדים חלשים מתקרבים,היא מחאה את דמעותיה ומשכה באפה.

הצעדים נשמעו חזקים מתמיד ואז נעצרו,ממש מאחוריה.

מריה עצמה את עיניה,לוקחת נשימה עמוקה ומסתובבת.

'כל כך צפוי.' חשבו השניים באותה השנייה.

טום גיחך,"לא יכולה להירדם?"

מריה הנידה בראשה לשלילה,מביטה בו מתיישב לצידה.

"ואתה?" שאלה.

"גם." ענה,ולאחר מכן שקט נפרש במקום.רק רעשי עלי השלכת היבשים המתחככים באספלט.

"טוב,אני אלך לישון." מריה התרוממה ממקומה.היא הרגישה שאם תישאר שם עוד רגע היא תפרוץ בבכי.

טום לא ענה והיא לקחה את זה כהסכמה והחלה לפסוע מספר צעדים חלושים,חלק בה מתפלל שיקרא לה לשוב אליו.

"את יודעת,אני תוהה כל הזמן אם אני עושה את הדבר הנכון.אם אני הולך בדרך הטובה,ללא טעויות.

אם אני עושה את הצעד הנכון בשביל כולם." אמר,קולו מהדהד בראשו,נחרט.

מריה שתקה,ממשיכה לעמוד עם גבה לכיוונו.

"אני מפחד,שאני אעשה משהו שאתחרט עליו אחר כך.אני מפחד לעשות צעד שגוי שיהרוס לי את העתיד.אני פשוט מפחד.

אני מפחד לפגוע באנשים שאני אוהב." הוא הבהיר את המשפט האחרון בקול מצמרר,גורם לצביטה בלבה של מריה.

"אני יודע שאם אציע למריאנה נישואים,היא תהיה מאושרת,לוונסה יהיה אבא,אני לא אכנס לך ולביל באמצע,וזה יהיה הצעד הנכון לעשות.

ומצד שני,אני חושב על זה ואני לא מוכן לעבור את שארית חיי עם מריאנה.עוד מאז שנהיינו יחד ידעתי שלא איתה ארצה להיות לנצח.

התקופה עם מריאנה אמנם הייתה יפה,והייתה אולי התקופה הכי יפה שלי.אבל היא הייתה רק תקופה.אני לא מוכן להיות איתה עד סוף ימיי.

אני לא רוצה אותה ככה ואני אוכל את עצמי כי אני יודע שאני לא יכול להשאיר אותה ואת וונסה לבד,כי אני אחראי עליהן.

עשיתי טעות עם מחיר גבוה ואני צריך לשלם.אבל אני יודע שאני לא אוכל...אני לא אוכל לראות אותך ואת ביל ביחד.

אני...מריה,כואב לי.אני וביל דיברנו,הוא חושב שאני עושה את כל זה רק כי את שלו.כי אני רוצה להשיג את מה שאין לי.

אבל זה לא ככה,ולהוכיח לו את זה יהיה כמו לגרום לחתול להיכנס למים.אני רוצה אותך,אני אוהב אותך,אני לא יכול בלעדייך.

ולהיות איתך יהיה צעד לא נכון.אני אפגע בביל,במריאנה,בוונסה.וזה מרגיש לי לא נכון.מריה,נשבר לי הלב."

עיניה של מריה לא נותרו יבשות.הוא התרומם ממקומו ונעמד מולה.

הרגע היה כל כך קיטשי,כל כך לקוח מסרט,אבל להם לא היה אכפת.

"טום,אני אוהבת אותך..." מריה לחשה.

טום נשך את שפתו התחתונה,מלטף את פניה.

"כשאני איתך,העולם נעלם.זה רק אני ואתה ואף אחד כבר לא קיים יותר.וכשאני רואה אותך אתה נראה לי הצעד הכי נכון לעשות.

אבל אני מפחדת,אני לא רוצה לפגוע באף אחד.אנחנו לא יכולים להיות כל כך אגואיסטים.תחשוב כמה אנשים ייפגעו מאיתנו.זה אסור."

טום הנהן,אוחז בכף ידה ברוך.הוא אף פעם לא הרגיש ככה.

ככה שרצה להיות רק איתה וכל השאר יכולים לקפוץ לו.

ככה שהוא פחד לפגוע בה ואפילו לגעת בה כי פחד להרוס את תמימותה ושברירותה.

טום רכן מעליה,מנשק אותה בעדינות,שפתיו מלטפות את שפתיה ברכות,עוטפות אותן.

הם התנתקו אחד מהשנייה,יודעים שזו נשיקת הפרידה אחד מהשנייה.לזמן רב.אם לא לתמיד.

"אתה נכנס?" שאלה מריה בשקט.

"לא,אני אשאר עוד קצת." ענה טום,חוזר לשבת על הספסל.

מריה נכנסה אל הווילה,מתיישבת על הספה ומדליקה טלוויזיה.

"אז מה? קר בחוץ?" ביל נכנס אל חדר האורחים,מתיישב לצד מריה.

"לא ממש." היא חייכה חיוך קלוש.

"אני מרגיש כל כך טוב איתך.אני מרגיש שעשיתי את הצעד הכי נכון עד עכשיו." חייך ביל,קורן מאושר.

מריה חייכה,מרגישה את זרועותיו של ביל נכרכות סביבה ועוטפות אותה באהבה.באהבה שלא יכלה להחזיר.

רעש הדלת נשמע וטום הופיע משום מקום,עומד ומביט בהם מחובקים,ביל עם גבו כלפיו ומריה מביטה בו במבט מתנצל.

הוא המשיך לעמוד שם כמה שניות בודדות ולאחר מכן הסתובב,עולה במדרגות עם לב כואב.

25 תגובות לפחות.