ט"ו בשבט הגיע. הילדון חזר מהפעוטון עם סלסלה מלאה פירות יבשים שעליהם איזה אידיוט (האמת היא שאני יודע בדיוק איזה אידיוט: המטפלת שלו!) שפך שלוש מאות ליטר סירופ דביק ומתוק, שריתך את הפירות היבשים לסלסלה וזה לזה, וכמובן שינה את מצב הצבירה שלהם ממוצק לנוזלי (ומצד שני לסופר-מוצק; יש כאן מועמדת לפרס נובל בפיסיקה - שני מצבי צבירה בעת ובעונה אחת!). מה שגרם להם להפסיק להיות פירות יבשים ולהפוך לעיסה דוחה ולא נגישה. לך תפריד ביניהם כשהם מרותכים זה לזה. וטוב שכך. כי מי יכול לאכול כזאת מתיקות מרוכזת? טוב, אולי האידיוט ששפך את כל הסירופ הזה מסוגל לאכול את זה, ואני אומר: שייחנק עם זה. ט"ו בשבט שמח שיהיה לו.

וחוצמזה הילדון קיבל גם פרח סגול נאה בעציץ זמני, שבבית הוא שתל בעזרת ההורים שלו (טוב, בסדר, בעזרת אמא שלו. אבל אני עמדתי והחזקתי לו את היד, אז זו גם עזרה) בכד חרס נאה. ולפרח הזה קוראים מעכשיו: "הפרח של הילדון".

ובאותה הזדמנות שתלנו שלושתנו (טוב, בסדר, אמא של הילדון שתלה, אבל אנחנו עמדנו יד ביד והסתכלנו, והילדון אפילו פורר את רגבי הקומפוסט) עץ לימונים צעיר, ועודדנו אותו במיני ברכות ואיחולים, שיגדל, וייקלט, וילבלב, ויניב. עד היום, שני עצי הלימון שלנו הם בני 14 ובגובה 30 סנטימטר. קר להם מדי אצלנו בגליל, ואם הם מצליחים להתאושש מהקרה אז הם הופכים קורבן לדריסה: חזיר בר או פרה (בלתי קרואים שמבלים בחצר שלנו) או סוס (שרועה בחצר באופן לגיטימי לחלוטין) שוברים לו ענף או רומסים אותו לגמרי. אז אולי לעץ הלימונים החדש תהיה קארמה שונה וצפוי לו עתיד מזהיר כעץ לימונים משובח.

ואולי לא.

ט"ו בשבט הוא היום שבו התחתנו לפני 11 שנים. כשקנינו את הבית והגענו למסקנה שנקבל משכנתא טובה יותר כזוג נשוי, נסענו לאנגליה והתחתנו בבניין העירייה, בבריקסטון שבדרום לונדון. נכחו בחתונה רשם ורשֵמֶת, עד ועדה, שני הילדים של העדה, ועוד חבר שהביא מצלמת וידאו. אם הייתי מתחתן שוב, הייתי מעדיף להתחתן בדיוק באותה הדרך. בלי פוזות מגוחכות, בלי בורקס ורבע עוף.

מאז כל שנה אנחנו חוגגים את יום הנישואין שלנו בנטיעות. בדרך כלל, כמובן, מדובר בשקדיה, תאנים ועצי זית, לפעמים גם בעצי אגס, משמש, תפוח ואפרסק, ופעם נטענו אפילו שני עצי פיסטוק חלבי (מורכבים על אלה אטלנטית), אבל הם עדיין בגובה של חצי מטר עד מטר, ונראים, בעיקר, כמו ענפים התקועים באדמה. חבל, פיסטוק זה אחלה בוטן. בשנים האחרונות מיתנו קצת את קצב הנטיעות, ונוטעים בט"ו בשבט יותר על פי הצורך. בזמן האחרון אנחנו צורכים ה-מ-ו-ן לימונים. אז קיים צורך.

שפע שכזה יתקבל בברכה ובאהבה.