ה-27 במרץ הוא יום הולדתו של הרווי, חבר אהוב שכבר איננו. הרווי מת לפני חמש שנים, במיטה שלי, והוא חסר לי מאד בחיי, אך רוחו מרחפת מעליי.

בשנת  1950 ביים הנרי קוסטר בהוליווד את הסרט "הרווי". הסרט, בכיכובו של ג'ימי סטיוארט  בתפקיד אלווד פ' דאוד, מספר על ידידותו של דאוד  עם ארנב לבן בלתי-נראה בגובה  מטר  ושמונים. שמו של  הידיד  הנאמן וטוב-הלב הוא הרווי. הרווי שלי קרוי על שמו.

היכרותי האישית הנפלאה עם  הרווי  החלה  בשנת 1988, ביום בו מלאו לו שישה שבועות. הרווי  הוא  יצור קטן  ושעיר,  בן מזל טלה. עד גיל שישה שבועות, חי הרווי עם שני הוריו ושלושת אחיו בביתה הקטן של משפחת דאוסון בגרייט בלאקנהאם  שבפרברי  איפסוויץ',  במזרחה  של   אנגליה. אימו,Pietra  La Yamashita ואביו, Tamcin Of Kenee, הם זוג  כלבי  Lhasa Apso גזעיים. זהו גזע טיבטי של כלבים קטנים ומלאי-חיים. בני גזע זה הם חיות קדושות.  בני הדת הטיבטית מאמינים שנשמתו הקדושה  של  הדלאי לאמה מתגלגלת  ביצורים  אלה. להרווי הייתה פרווה  ארוכה זהובה, אף שחור, חיוך משובב  ולשון  ורודה  ורחבה, המשתרבבת מעצמה בימות החמסינים הדביקים. למרות שחזותם הם כשל כלבי שעשועים, באנציקלופדיות מוגדרים כלבי הלאסה כגזע של כלבי שמירה, מכיוון שבמנזרים ובמקדשים שבהרי טיבט, מתפקידם של הכלבים  האלה להתריע מפני הרוחות הרעות. מעין דני רופ של המזרח.

במגילת  היוחסין  של  הרווי, מסמך המתעד שישה דורות  קטנים  ושעירים  של ידידיו הטובים ביותר  של האדם, רוב השמות הם ארוכים,  מסובכים ומצועצעים. כל הכלבים שהיו לי אי פעם, חוץ מהרווי, לפניו ואחריו, היו בני כלאיים, שאת רובם אספתי ברחוב, אבל את הרווי רכשתי כגור כלבים גזעי, לאחר שידידה אהובה שלי דפקה על דלת הקרוואן שלי בשמונה בבוקר עם עיתון מקומי בו מסומנת מודעת 8 מילים על גורי לאסה למכירה, והיא אמרה לי "מצאתי לך כלב". באותן שנים הופעתי בקרקסים באירופה, ולמרות שלא תכננתי את זה, לאחר פחות משנה הרווי החל להופיע אתי. בין היתר, בנאמבר שלנו, ישבנו על ספסל כש-spotlight מאיר אותנו, אני חובש בארט אדום, ואני מנגן על קונצרטינה את שיר הנושא מתוך La Strada. הרווי נעמד על שתי רגליו האחוריות ובשיניו לוקח לי את הכובע מהראש. אני שב וחובש את הכובע והוא ממשיך להעיף לי אותו מהראש. הקטע הזה נולד מהמשחקים ששיחקתי עם הרווי הגור ואפשר לומר שיצרנו אותו יחדיו. זה לא היה הנאמבר שלי עם כלב. זה היה Double act. זה היה הנאמבר שלנו. לפי הספרים, כלבי הלאסה-אפסו לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות. הם הבוס. זו הסיבה שלא קל לאלף אותם ובטח לא ככלבי קרקס. למזלנו, לא אני ולא הרווי לא קראנו את הספרים. בדרך כלל הוא נתן לי לחשוב שאנחנו להקה של שני כלבים ושאני Top dog, אם כי היו בינינו ויכוחים ומריבות, אני מניח כמו לכל Double act. אפשר גם לומר שיותר משאילפתי אותו, אילפנו האחד את השני.

הרווי  היה  כוכב  קרקס בינלאומי, שהופיע בכל רחבי האיים הבריטייים,  אנגליה,  וויילס, סקוטלנד,  צפון   אירלנד  והרפובליקה האירית.  הוא  אפילו  הופיע  באיים המרוחקים והמבודדים של סקוטלנד בהם ביקרו  תיירים מעטים בלבד. הוא הופיע באיטליה (הוא ראה  את  נאפולי  ונשאר בחיים). הוא הופיע בגרמניה. הוא חרש את נורבגיה והגיע  עד חוג  הקוטב.  מלבד  בקרקסים הוא הופיע גם  בטלוויזיה,  קברט,  פסטיבלים, תיאטרון וכמובן בהופעות צדקה לרוב. כמה מידידיו הקרובים  של  הרווי  היו אנשים (וחיות  אחרות)  מפורסמים.  מעופפי  טרפז, שחקנים,  ראשי ערים, מוסיקאים ובני אצולה ליטפו את הרווי ברוך ולחשו  לו מילות  חיבה. אנחנו מדברים על יחסים אינטימיים, חברים. הרווי לא היה רק מתוק. הוא היה אמן. ובדרכו, הוא היה פילוסוף ומשורר. אני יודע. היכרתי אותו היטב.

בארבע שנותיו הראשונות הרווי נדד - ביחד אתי - בעולם. הוא טס במטוסים (מפאת גודלו הקטן ונימוסיו, הירשו לי בכל הפעמים להושיב אותו על ברכיי בטיסות. הוא היה יושב בשקט, ולא מטריד את הנוסעים והצוות. הנוסע המושלם), שט בעשרות רבות של אוניות (החל במעבורות שהפלגתן אורכת שעה קלה וכלה בשיט של 24 שעות ארוכות וקשות בין נורבגיה לגרמניה), ונסע לאורכה ולרוחבה של היבשת. לאחר מכן, מסיבות שונות, חזרתי לארץ. מאחר שמוגבלות מאוד הן האפשרויות של אמן קרקס בארצנו, אחרי כחצי שנה של הופעות בארץ, החלטתי להפסיק להופיע בחלטורות, וכך בא הקץ על הקריירה העשירה של הרווי.

הרווי והכלבה של זוגתי הכירו בינינו, ולאחר כחודש עברנו כולנו לגור ביחד. מין חבורת בריידי בזעיר אנפין. עברנו לגליל והוספנו עוד ועוד חיות למשפחה.

כשהרווי היה בן עשר הרגשנו שהוא אינו בקו הבריאות. הלכנו לווטרינר, נסענו לעשות צילום רנטגן ובדיקת אולטראסאונד בבית החולים הווטרינרי בבית דגן, ונאמר לנו שיש חשש לסרטן במעי הדק. הרווי עבר ניתוח בו לקחו ביופסיה, אך הוא לא שרד ומת יומיים לאחר הניתוח, עוד טרם שהגיעו תוצאות הביופסיה. הרווי מת במקום בו בילה כשליש מכל יממה במשך כל חייו: במיטה שלי, לידי.

קברנו אותו מאחורי הבית ושתלנו מעל גווייתו עץ שסק שנותן לנו פירות מדהימים, כל שנה, בעונת פרי קצרצרה אך פוריה ויפה.