מזמן לא הייתי פה. בעיקר משום שהחיים, וכל זה... אבל הברנש המשעשע Emale, ההוא מהחיים הקיברנטיים 4.5  (זה שלגביו מאה ועשרה אלף מבקרים אינם טועים. למה שיטעו? איך הם יכולים בכלל לטעות?) פצח בפרויקט המשעשע הזה של תרגום שירים דביליים משנות השבעים או השמונים או ממתישהו ממזמן. וזה אכן משעשע. מצד אחד זה מזכיר לנו את השירים האלה שפעם אהבנו ואולי אנחנו עדיין. מצד שני זה פתאום שופך אור חדש על המילים שאולי אף פעם לא שמנו אליהן לב. מצד שלישי, בגלל ש"באנגלית זה נשמע יותר טוב", אז בעברית זה לפעמים נשמע כל כך מגוחך עד שרק בגלל זה ממש, אבל ממש זה שווה את החוויה. אני בעיקר ממליץ על התרגום של מעשנת על ההליכון, שצריכה גיבור שיפליק לה מאחור. בהחלט הוציא פרצי גיל מגרוני (או מפי או מאיפה שזה יוצא, הפרצים האלה).

בקיצור, אמרתי לעצמי "נו, שאנסה גם אני?" ועניתי לעצמי תוך שנייה ושליש "מה פתאום? מה, אין לי מה לעשות עם הזמן שלי?" אני עובד מהבית, ויש לי רשימת מטלות מפה ועד פקק התנועה ההוא, בין גבעת אולגה לבית ינאי (ואני בהחלט רחוק מפקק התנועה ההוא. אני נמצא באיזור הקטיושות והפצמ"רים של גבול הצפון). אבל מן הון להון ראיתי את הקליפ הזה של בלונדי.

זוכרים את דבי הארי? היה הייתה מן סקס סימבול כזאת, שאמנם הייתה לה להקה אבל אף אחד לא הרגיש בזה, כי היא זכתה באור הזרקורים והם התלבשו בשחור, נראו כמו הבנים של השכנים, והם ניגנו ובעיקר לא הפריעו. אני לא זוכר עוד שירים שלהם, חוץ מ"לב של זכוכית". אני חושב גם שהיא נסתה להתקמבק לפני שנה-שנתיים אבל היום אין לה כל-כך מה להציע, חוץ מאת קולה. ורק קולה, כנראה, מעולם לא הספיק.

התחלתי לתרגם. עשיתי את הבית הראשון. צחקתי צחוק פרוע וכמובן ויתרתי על ההמשך.

פעם הייתי מאוהבת והיה לנו כיף

אבל מהר מאוד הבנתי שיש לו לב של זכוכית.

זה נראה היה כמו הדבר האמיתי, אבל מהר קלטתי

ימבה חשדנות. האהבה נעלמה.

פעם הייתי מאוהבת וזה היה אלוהי

אבל מהר מאוד גיליתי שאני מאבדת את שפיותי.

זה נראה היה כמו הדבר האמיתי, אבל הייתי פשוט עיוורת.

ימבה חשדנות. האהבה נעלמה.

גם באנגלית, כמובן, זה דבילי. אולי פחות אולי יותר. אבל כשזה יוצא מהמקלדת שלי זה מביך. המשורר שחיבר את יצירת המופת הזאת לפחות השקיע בחריזה ובמשקל. אני אפילו את זה לא עשיתי. Mucho mistrust. זה מה שיש.