פס הקול של חיי השתנה מהקצה אל הקצה לפני שבוע ועוד שלוש שעות, כשהתחילו הבומים. זה התחיל כנפילות של קטיושות ופצמ"רים ואש מקלעים. ונמשך בהרבה רעשים נוספים, המון מסוקים ומטוסי קרב בדרך אל וממשימות כתישת רובעי השיעים ומשימות אחרות. המון יציאות של פגזים וטילים מונחים. המון נפילות.

פס הקול של חיי הוא בדרך כלל פס קול של סרט טבע. אני שומע המון שקט, וכן ציפורים מצייצות, את איוושת הרוח בעלי האלון, האלה, הקטלב וכליל החורש, את התרנגולות, הסוסים, הכלבים והחתולים המיוחמים, את נחרת חזירי הבר ואת צחוקם של התנים (אגב מזמן כבר לא שמעתי את צחוק התנים. הייתכן שהם איבדו את חוש ההומור המפורסם שלהם?) כעת פס הקול השתנה, והוא פס קול של סרט מלחמה. ואני לא ממש אוהב את ריח הנפאלם בבוקר.

מאחר שאני די קרוב לגבול, חלק גדול מהרקטות והטילים עוברים לי מעל הראש בדרך ליעד רחוק יותר מהגדר. האם זה אומר שהמלחמה עוברת לי מעל הראש? אני שומע אותם וזמן קצר אחר כך אני שומע ברדיו או קורא באתר חדשות זה או אחר על הנפילה ומיקומה. היו נפילות די קרוב למיקום שלי וזה בהחלט היה מפחיד. היו גם נפילות שבעקבותיהן נותק לנו החשמל לפרקי זמן שבין שעה לשלוש שעות, וכשאתה יושב בחושך ושומע את הבומים, זה עוד פחות סימפטי.

רוב תושבי היישוב שלי נסעו לנפוש במקומות אחרים, בהם יש פס קול אחר. אני, לעומת זאת, מעדיף להישאר כאן. כפי שכבר אמרה דורותי ב"הקוסם מארץ עוץ", אין כמו בבית. חוץ מזה, מי יאכיל את כל החיות (גם שלנו וגם של השכנים)?

אש המקלעים שככה אחרי כיומיים או שלושה, אבל הבומים לא פוסקים. יש לנו כל מיני בומים: כאלה של נפילות וכאלה של יציאות. רוב היציאות נשמעות משמאלי (כשאני מול המחשב), מסוללות התותחים הפזורות בשטח, והנפילות, לעומת זאת, הן מלפניי, מאחוריי ומשני צדדיי הוא העומד. וחוץ מהבומים יש גם וושים (יש לקרוא: woosh ביחיד ו-wooshim ברבים). הוושים הם יציאות הנשמעות כמו כדור אש עצום שעף באוויר.

אתמול ישבתי על הכורסא כשהחתול שלי מתנמנם על חזי, כשלפתע החל מטח של שלושה וושים. עם הווש הראשון קפצתי ממקומי, כי זה נשמע ממש כאילו זה הולך ליפול לי על הראש. החתול שלף ציפורניים ונעץ אותן עמוק בבשרי לפני שקפץ ממני והלך לרבוץ על משהו פחות קופצני. כך נפצעתי במלחמה.

קטיושה יצאה לשוח, בחברותא.