מסופר כאן על פטירתו של קשיש (לא סתם קשיש, אלא "צדיק גדול מאוד") בשכונת מאה שערים שלאחר הלווייתו, הופיע כלב והתיישב בפתח ביתו. בני משפחתו גירשו את הכלב אל מחוץ לשכונה אבל הכלב חזר. מנסים להיפטר ממנו, אך הכלב מסרב ללכת. מגיע רב ומנסה לתת לכלב אוכל, אבל רק כשהוא אומר לכלב "מחול לך" שלוש פעמים, הכלב מסכים לאכול.

רב חשוב המליץ לומר תהילים ומשניות, ומניין יוצא מהבית של הצדיק הגדול אל בית הקברות בהר הזיתים כדי לומר קדיש על קברו. בעת הקדיש, הכלב עזב את הבית מרצונו, כתוב בכתבה, ולאחר מכן פינה צוות של השירות הווטרינרי של העירייה את הכלב.

אנשי מאה שערים הביעו השערות על התגלגלות נשמתו של האח החילוני של אותו צדיק גדול, שמת לפני כשנה, אל הכלב. "גם הוא רצה תיקון... ואותו אדם שנפטר, שהיה כזה צדיק, בזכותו התיקון התאפשר לו".

מבסוטים החבר'ה במאה שערים. הם חזו בנס נוסף שעשה הקדוש ברוך הוא. אבל מה עם הכלב? הכלב נלקח על ידי לוכדי הכלבים של העירייה. עכשיו הוא יושב בכלוב קטן, ואם לא יימצא לו בית, ימיתו אותו. אני לא ממש מבין את האנשים האלה. הם מדברים על מחילה, על תיקון, על הניסים ועל הנפלאות. אבל מה עם הכלב? למה אף אחד מהם לא מצליח למצוא לו בית?

העיקר שהוא קיבל מחילה ונעשה לו תיקון.