אם יש תוכנית טלוויזיה שעושה לי את זה, בימי הקיץ החמים האלה, זו תוכנית ב-BBC Prime הנקראת "מהעיר אל הכפר". זו סדרה בת שנתיים שהופקה, במקור, עבור BBC2, הערוץ הכי לא מסחרי שיש.

התוכנית מוצאת בית בכפר, עבור אנשים החיים בעיר או בפרבר עירוני, אשר מעוניינים לעבור לכפר (להלן: להכפיר. אגב, מעניין, האם יש קשר בין לכפר על חטאים לבין הכפר). אותם אנשים נוקבים בסכום שיש באפשרותם להוציא, במספר החדרים הדרושים להם, באיזור המועדף ובדרישות מיוחדות ("צריך אדמה כדי לגדל תפוחי אדמה; צריך לפחות עשרים דונם למרעה עבור הסוס שאני רוצה לקנות; צריך מבנה נוסף שישמש לי כאולפן הקלטות, וכן הלאה).

מכיוון שמדובר בבריטניה הגדולה, איזורי הכפר הם ירוקים להפליא, וציוריים עד מאד. ובארץ זו, כידוע, כשמדברים על "הכפר" אין הכוונה להתיישבות נוסח מושב העובדים שלנו. יש כפרים שבהם הבתים סמוכים זה לזה, יש חוות (חקלאיות או חקלאיות לשעבר) בפאתי הכפר, ויש גם, לפעמים, בית המרוחק שני קילומטרים מכל בית אחר. ככה. למה לא?

אני מקליט לי את התוכניות האלה, המשודרות מדי יום חול בשעה שבע ורבע לפנות ערב, וצופה בהן בעת ה-PrimeTime (אחרי שבני הבית הלכו לישון). שם מראים לי ולאלה שרוצים לעבור לכפר ארבעה בתים באיזורים מקסימים, והם -וגם אני- בוחרים לנו את הבית המועדף עלינו.

בסופו של דבר, הם כמעט תמיד, לא עוברים לבית ההוא (מכעיס מאד; אני בדרך כלל הייתי עובר, בהתראה של 12 שעות, לבית או שניים מהבתים הללו), וגם אני נשאר לי בסלון שלי, בבית שלי, בתום התוכנית. אבל אני מרגיש קצת יותר צונן, קצת פחות לוהט, קצת פחות לח. בבוקר שלמחרת אני שוב מתעורר לי לקיץ ישראלי ומיוזע, אבל בערב הקודם טיילתי לי בין בתים כפריים על אי ירוק, ובחרתי לי אחד מהם, לגור בו.